מן העולם
פיצוץ קטלני במפעל כימי בסטוקהולם
התפוצצות עזה בבית חרושת לחומרים מתפוצצים בסטוקהולם גבתה אתמול את חייהם של שבעה פועלים ופצעה חמישים נוספים. חלונות בתים במרחק רב מן המפעל נותצו מעוצמת הפיצוץ, ועמודי עשן שחור נראו מכל רחבי הבירה השוודית.
מפעלי חומרי נפץ נחשבים מן המסוכנים בתעשייה המודרנית. הכנת חמצנים מתפוצצים (ניטרוגליצרין, דינמיט וכיוצא בהם) דורשת שליטה מדויקת בטמפרטורה, בלחות ובריכוז החומרים. סטייה קלה מן התנאים הנדרשים עלולה לגרום לפיצוץ בלתי נשלט. אלפרד נובל, הממציא השוודי, פיתח את הדינמיט ב-1867 בדיוק כדי להפוך את הניטרוגליצרין ליציב יותר, אך גם דינמיט דורש אחסון ותנאי עבודה קפדניים.
השלטונות השוודיים פתחו בחקירה. רבים מן המפעלים הללו הוקמו בשנות המלחמה הגדולה ומאז אינם עומדים תמיד בתקני הבטיחות המעודכנים. האסון האחרון מזכיר פיצוצים דומים בבתי חרושת לתחמושת שאירעו באנגליה, בצרפת ובגרמניה בעשור האחרון.
מן הארץ
חפירות תל אל-נצבה: ממצאים חדשים
החפירות הארכיאולוגיות בתל אל-נצבה, הנערכות בפיקוח פרופ' באדה מטעם בית המדרש הפסיפיקני לתיאולוגיה, ממשיכות להניב ממצאים מרתקים. האתר, הממוקם צפונית לירושלים, מזוהה על ידי חלק מן החוקרים עם העיר המקראית מצפה.
בשכבות שנחשפו בשבועות האחרונים נמצאו כלי חרס, חותמות ושרידי חומות שנבנו, ככל הנראה, בתקופת מלכי ישראל ויהודה. שיטת החפירה המודרנית מקפידה על תיעוד מדויק של כל שכבה ושכבה, כך שכל חפץ שנמצא מתועד במיקומו המדויק ובהקשרו הסטרטיגרפי.
חפירות מעין אלו מאפשרות לחוקרים לשחזר את חיי היום-יום של תושבי הארץ לפני אלפי שנים, מכלי הבישול ועד לכלי הנשק, ומספקות ראיות מוצקות לסיפורים המקראיים.
מפעל הסיליקאט בתל-אביב הושבת
בית החרושת לסיליקאט בתל-אביב הפסיק את עבודתו ביום השישי האחרון. ההשבתה נגרמה בשל הצטברות לבנים במחסני המפעל, תוצאה ישירה של ירידת תנועת הבנייה בעיר.
תהליך ייצור הלבנים מחול (סיליקאט) מבוסס על ערבוב חול עם סיד ואפייתו בלחץ גבוה בכבשנים מיוחדים. הלבנים שנוצרות קשות ועמידות, אך ייצורן דורש אנרגיה רבה ומערכת כבשנים יקרה. כאשר הביקוש יורד, המפעל אינו יכול להמשיך לייצר ולאגור מלאי ללא סוף.
פועלי המפעל קיבלו הודעות פיטורים. ההשבתה מצטרפת לגל האבטלה הפוגע ביישוב ומעידה על עומק המשבר הכלכלי בענף הבנייה.
פינת הצומח
האקליפטוס: העץ שייבש את הביצות
בין העצים שנטעו בארצנו בעשרים השנים האחרונות, אין כמותו של האקליפטוס. עץ זר ומוזר הגיע ממרחקי אוסטרליה, ובזמן קצר יחסית הפך לסמל של ההתיישבות החדשה ושל המאבק בקדחת.
האקליפטוס הוא עץ ענק, המגיע במולדתו לגובה של מאה רגל ומעלה. שורשיו חודרים עמוק באדמה, עמוק הרבה יותר מרוב העצים המקומיים. תכונה זו היא סוד כוחו: השורשים העמוקים שואבים כמויות אדירות של מים מן הקרקע ומייבשים את הביצות שסביבם.
ואולם לא המים לבדם עניין את נוטעי האקליפטוס. ביצות עומדות הן מקום גידולו של יתוש הקדחת (המלריה), המכה ברבים מתושבי הארץ. בחדרה, בעמק יזרעאל ובעמק החולה ידעו החלוצים כי ייבוש הביצות הוא תנאי ראשון להתיישבות בטוחה. עצי האקליפטוס שנטעו בשולי הביצות סייעו להוריד את מפלס המים ולצמצם את מקומות הדגירה של היתושים.
עלי האקליפטוס ארוכים וצרים, ושמן ריחני נודף מהם. הרופאים הערביים והיהודים כאחד משתמשים בשמן זה לטיפול בדלקות ובמחלות נשימה. בימי החורף, כשאדי העלים עולים באוויר, ניתן להריח את ריחם המיוחד מרחוק. לדברי חכמי הטבע, עץ אקליפטוס בוגר עשוי לשאוב מן הקרקע מאות ליטרות מים ביום אחד, כמות שאין לה אח בעולם הצמחים של ארצנו.