מן הארץ
הטכניון בחיפה: בית ספר טכני תיכון מלא
הטכניון בחיפה שודרג לבית ספר טכני תיכון מלא בן ארבע שנות לימוד, צעד שנועד להעמיד את ההכשרה הטכנית בארץ ישראל על בסיס רחב ומקצועי יותר.
החל מן השנה הבאה ייפתחו במוסד שתי מחלקות חדשות: הנדסה מכנית והנדסת חשמל. עד כה הוכשרו בטכניון בעיקר טכנאי בנייה ומודדים, אולם ההנהלה החדשה מבקשת להרחיב את היריעה לתחומים שהתעשייה הארצישראלית זקוקה להם ביותר. כל תלמיד ילמד ארבע שנים מלאות, יעבור בחינות מעשיות ועיוניות, ויקבל תעודה המוכרת על ידי ממשלת פלשתינה.
מנחם אוסישקין, יושב ראש מועצת המנהלים, הודיע כי הטכניון שואף להפוך תוך שנים אחדות למרכז ההכשרה הטכנית הראשי של הישוב. נמסר כי תלמידים מירושלים ומתל-אביב כבר הגישו בקשות הרשמה למחלקות החדשות.
יש לציין כי הטכניון, שנבנה לפני המלחמה הגדולה, עבר שנים של מריבות על שפת ההוראה. היום מתנהל הלימוד כולו בעברית, וההנהלה רואה בכך יסוד לפיתוח מונחים טכניים עבריים בתחומי החשמל והמכונות.
חפירות תל אל-נצבה: ממצאי ברונזה חדשים
החפירות הארכיאולוגיות בתל אל-נצבה, הסמוך לירושלים, ממשיכות להניב ממצאים מרתקים מן התקופה הכנענית.
בשבועות האחרונים נחשפו ראשי חיצים מברונזה, סיכות עדינות וכלי חרישה זעירים, כולם עשויים ברונזה. ממצאים אלה מעידים על תרבות חקלאית-צבאית מפותחת שישבה במקום לפני כשלושת אלפים שנה. מדענים מאירופה שביקרו באתר הביעו התפעלות מאיכות השימור.
החפירה מתנהלת מטעם האוניברסיטה האמריקנית, בשיתוף מומחים מן האוניברסיטה העברית בירושלים. האתר הופך בהדרגה למעבדה ארכיאולוגית חיה, שבה סטודנטים לומדים את שיטות החפירה החדישות.
פינת השדה
קצירת החיטה בעמקות ארץ ישראל
עם תחילת חודש יוני הולכים ומבשילים שדות החיטה בעמק יזרעאל ובשפלת החוף, ופועלי המושבות יוצאים לקציר. ריח התבואה הבשלה נודף באוויר החם, ושיבולי הזהב מתנועעות ברוח המזרחית.
החיטה הארצישראלית שונה מזו האירופית בכמה מובנים. היא מותאמת לקיץ הארוך והיבש, גדלה במהירות רבה אחרי גשמי החורף, ומבשילה כבר בסוף מאי או בראשית יוני. זני החיטה הנפוצים ביותר בארץ הם זנים מקומיים שמסורת גידולם עוברת מדור לדור, לצד זנים חדשים שהובאו מאוסטרליה ומרוסיה הדרומית על ידי האגרונומים של תחנת הניסויים בעתלית.
הקציר עצמו נעשה עדיין בעיקר בידיים, בעזרת חרמש ומגל. הפועל אוחז בחבילת שיבולים ביד אחת וחותך בחרמש ביד השנייה, מניח את הערימות בשורות על הקרקע. מכונות קצירה, הנפוצות באמריקה ובאוסטרליה, עדיין נדירות בארץ בשל מחירן הגבוה ובשל גודל השטחים הקטן של רוב החלקות. רק בכפרים הגדולים ובמשקי הברון, כגון זכרון יעקב, נראות מכונות קצירה.
לאחר הקציר באים הדיש והזרייה. התבואה מובאה לגורן, שם דשים אותה בעזרת חמורים או פרדות ההולכים בעיגולים על האלומות. הזרייה נעשית ברוח: הפועל מרים את התבואה המרוסקת במזלג עץ רחב וזורה אותה באוויר, והרוח מפרידה בין הגרגרים הכבדים לבין המוץ הקל. שיטה עתיקה זו, המתוארת כבר בספר רות, נוהגת בארץ עד היום.
עונת הקציר היא גם עונת סכנה. שדות החיטה היבשים רגישים ביותר לאש, וניצוצות מקטר רכבת או מאש בישול עלולים להשמיד יבול שלם תוך דקות. לפיכך נוהגים החקלאים לחרוש רצועת אדמה סביב השדות כמעין חגורת אש, ושומרי לילה מוצבים בתקופה זו בשולי המושבות.