הפיכה בפורטוגל, כניעת הריף, שביתה בבריטניה

המורדים בפורטוגל השלימו את השתלטותם על הבירה. הנשיא הטיל על הקומנדנט קאבסאדאש להקים ממשלה חדשה שתהא בלתי-מפלגתית. הפרלמנט פוזר, ואנשי הצבא שולטים בכל מרכזי הכוח.

הגנרל גומיש דה-קושטה, מפקד הכוחות בצפון הארץ, הכריז בראיון כי התנועה 'צבאית מטבעה אך לא מיליטאריסטית ברוחה'. לדבריו, מטרת ההפיכה היא לחלץ את פורטוגל משחיתות פוליטית ולא להקים משטר צבאי קבוע.

שגרירויות זרות בליסבון דיווחו כי הסדר הציבורי נשמר ולא דווח על הרוגים. המסחר חזר לפעילות רגילה, אף כי הבורסה טרם נפתחה מחדש. מפקדי הצבא הורו לשוטרים לחזור לתפקידיהם.

כל שבטי הריף נכנעו לכוחות צרפת וספרד, וההתנגדות הצבאית המאורגנת במרוקו הספרדית הגיעה לסיומה. מאז אפריל 1925 נהרגו כ-1,500 חיילים צרפתים, ומספר ההרוגים הכולל בשני הצדדים עומד על 2,162.

ספרד וצרפת שוקלות הקמת ממשלה אוטונומית באזור הריף, כאשר העיר שאואן תשמש בירה. מסמכים שנתפסו מגלים כי עבד אל-כרים ניהל התכתבות עם מדינאים איטלקיים, דבר המעורר מתח בין רומא לפריז.

הכניעה מסמנת תפנית ביחסי הכוחות במערב הים התיכון. איטליה דורשת תפקיד גדול יותר במרוקו ובטנג'יר, ומוסוליני הודיע בסנאט כי 'המדינה הפשיסטית' תתבע את מקומה.

הסבסוד הממשלתי לתעשיית הפחם הבריטית פג אתמול, 31 במאי, ואין כל הסכם בין בעלי המכרות לכורים. ישיבה סוערת צפויה בבית הנבחרים, כאשר הממשלה תידרש להסביר מה צפוי לחצי מיליון כורים שנותרו ללא הגנה.

סולידריות בינלאומית ניכרת: פדרציית העבודה האמריקנית (AFL) שלחה 10,000 דולר לסיוע לכורים, וכורי רוסיה הסובייטית שלחו 87,000 רובלים ועוד 40,000 רובלים נוספים. ברם, עזרה חיצונית זו אינה יכולה להחליף הסכם בין הצדדים.

פרשנים בלונדון מזהירים כי שביתה ממושכת עלולה לפגוע קשות בתעשייה הבריטית ובייצוא. עם תום השביתה הכללית של מאי, הכורים נותרו לבדם במערכה, וסיכויי הפשרה נמוכים.

הלוויית סימון פטלורה בפריז חלפה ללא תקריות. המשטרה הצרפתית פרסה כוחות ניכרים סביב בית הקברות והמסע חלף בשקט.

הקולו היהודי בפולין הוציא הצהרה בנוסח זהיר: 'מגנים בתוקף את מעשה הרצח, אף כי הוא מובן כנקמה על הפוגרומים.' עיתון הארץ פרסם מאמר מפורט על פוגרומי פטלורה באוקראינה בשנים 1918 עד 1920, ובו תיאורים מצמררים על ההרס שהמיטו כוחותיו על קהילות יהודיות.