להקת התא"י בהנהלת גנסין מעלה שאלות על יחסי הטיפוסיות והאנושיות על הבמה העברית, בעוד עולם האמנות הארצישראלי נקרא לביקורת עצמית.
שלושה פנים של חיי הרוח בארץ ישראל: ביקורת תיאטרון חדה על הבמה העברית, שיחה על מצב האמנות הפלסטית, וקבלת פנים מרגשת לבתו של מקס נורדאו בטכניון.
מן הארץ
התא"י על הבמה: הטיפוסיות מכבידה
ביקורת מפורטת על הופעות התא"י (להקת גנסין) מעלה שאלות יסודיות על כיוון התיאטרון העברי. המבקר טוען כי הלהקה מבליטה את הטיפוסיות של דמויותיה על חשבון המזיגה האנושית.
נמסר כי הביצוע של 'הסטל' עורר התרשמות חיובית, אולם המגמה הכללית מדאיגה. כשהשחקן מדגיש תכונות חיצוניות (מבטא, תנועה, תלבושת) במקום לחפור אל עומק הנפש, התוצאה היא קריקטורה ולא דמות חיה.
המבקר מוסיף כי הפמיליריות עם הקהל, שנוצרה מתוך קרבה טבעית בקהילה קטנה, עלולה לפגוע בכבודה של הבמה. הקהל בארץ ישראל אמנם קטן, אולם הוא ראוי ליחס מלא כבוד.
הקריאה היא להקלת לחץ הטיפוסיות ולחיזוק הכוחות האנושיים על הבמה. התיאטרון העברי, שעדיין בראשית דרכו, זקוק ליוצרים שיאמינו בדמויותיהם כבני אדם שלמים, לא כנושאי סמלים.
מן העולם
אמנות הארץ: קריאה לביקורת עצמית
מאמר בעיתונות מותח ביקורת על תערוכות האמנים הארצישראליים שנערכות בירושלים, בתל-אביב ובחיפה. הטענה המרכזית: אמנים רבים מציגים את כל עבודותיהם במקום לבחור מבחר מצומצם ומוקפד.
הכותב טוען כי הצגת הכל מזיקה פעמיים: לאמן, שמראה את חולשותיו לצד כוחותיו, ולקהל, שמתעייף מן השפע ואינו מבחין עוד בין היפה למגושם.
הביקורת מכוונת גם למוסדות שמארגנים את התערוכות ואינם דורשים סינון. בארצות אירופה, נמסר, אין אמן שמעלה על הקיר כל מה שצייר, אלא בוחר בקפדנות. הקריאה היא לאמץ גישה דומה בארץ ישראל, גם אם הקהל קטן והשוק דחוק.
מקסה נורדאו מתקבלת בטכניון
קבלת פנים מרגשת נערכה בטכניון בחיפה לכבוד מדמואזל מקסה נורדאו, בתו של מקס נורדאו ז"ל, ממייסדי התנועה הציונית ומגדולי ההוגים שלה.
בנאומה סיפרה על זכרונותיה מאביה ועל חזונו לבניין הארץ. היא התנצלה בפני הקהל על שאינה יכולה לדבר עברית, אך הוסיפה כי לא יכלה לוותר על ההזדמנות לעמוד במקום שאביה חלם עליו.
הנוכחים התרגשו במיוחד כאשר סיפרה כי אביה האמין תמיד שהטכניון יהיה אחד מעמודי התווך של החברה העברית החדשה בארץ ישראל. הנהלת הטכניון הודתה לאורחת ומסרה לה אלבום תצלומים של המוסד.