מן העולם
רייט: הדם מתחזק במאמץ גופני
סר אלמרות רייט, מן החוקרים הבולטים בחקר הדם ומנגנוני ההגנה שלו, פרסם שיטה חדשה לאמידת כוח הדם להשמיד חידקים, ומצא כי מנגנון זה פועל ביעילות רבה יותר לאחר פעילות גופנית.
לדברי מקורות מוסמכים, עבד רייט שנים ארוכות על השאלה כיצד הגוף מתגונן מפני מחלות זיהומיות. שיטתו החדשה מאפשרת, לראשונה, למדוד במדויק את יכולת הכדוריות הלבנות שבדם לבלוע ולהרוג חידקים. הבדיקה נעשית בצינוריות זכוכית קטנות ובשעון, ותוצאותיה ניתנות לחישוב מספרי מדויק.
הממצא המפתיע ביותר הוא כי לאחר הליכה ממושכת או עבודה גופנית, הדם ממית חידקים ביעילות גבוהה בשישים אחוז לערך לעומת מצב מנוחה. רייט מסיק מכך כי אורח חיים פעיל איננו רק מיטיב לשרירים ולריאות, אלא מחזק את כלל מערכת ההגנה של הגוף.
תגלית זו עשויה לשנות את הגישה הרפואית לחולים בשלבי החלמה: במקום מנוחה מוחלטת, יומלץ אולי על תנועה מבוקרת להמרצת ההגנה הטבעית. הדבר עדיין שנוי במחלוקת בין רופאים, אך הניסויים של רייט זוכים לתשומת לב נרחבת בחוגים הרפואיים האירופיים.
מורשת פרופ' אמבר: מחקר שלא הושלם
עם הידיעה על מותו של פרופסור אהרן אמבר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשריפה שפרצה בביתו, מיהרו חוקרי בלשנות ומצריינים להביע את חרדתם על גורל מחקריו שלא הושלמו.
אמבר עמל שנים על מפעל בלשני שאפתני: מילון השוואתי בין המצרית העתיקה לשפות השמיות, ובו אלפי שורשים, מקבילות דקדוקיות ומבני משפט. לפי עדויות עמיתיו, כתב-יד גמור כמעט לגמרי אבד אף הוא בשריפה.
חוקרי בלשנות שמיטית ומצריינות רואים בכך אובדן כבד לתחום כולו. הקשרים בין השפה המצרית העתיקה לבין העברית, הארמית והאכדית הם שאלה שעדיין לא נפתרה, ואמבר היה מן הבודדים שהצליחו לגשר בין שתי מסורות לשוניות שונות כל כך.
מן הארץ
חפירות בית-שאן: שכבות נחשפות
חפירות בית-שאן (ביסאן) בהנהלת מוזיאון אוניברסיטת פנסילבניה נמשכות לאורך ימות הקיץ, ושכבות חדשות הנחשפות בתחתית הגומחה מבטיחות ממצאים חשובים מן התקופה הכנענית הקדומה.
לדברי מנהל החפירות, נחשפו שרידים של מבנה גדול שנראה כי שימש מקדש מקומי. הממצאים כוללים כלי חרס מקושטים, פסלוני חרס קטנים וכלי ברונזה, כולם מן האלף השני לפני הספירה. נמסר כי בית-שאן שימשה בתקופה זו כעיר מצב מצרית ומרכז פולחני חשוב.
מן הידיעות עולה כי החפירות ימשכו לפחות עד סוף חודש אוגוסט. אנשי מדע מאנגליה ומגרמניה ביקרו באתר בשבועות האחרונים.
פינת הצומח
האקליפטוס: עץ הגאולה מן הביצות
אם יש עץ אחד שסמלו של הישוב החדש קשור בו יותר מכל, הרי זה האקליפטוס. עצי-הגאולה הגבוהים האלה, שניטעו בידי החלוצים לאורך שולי הביצות בעמק יזרעאל ובעמק הירדן, הפכו בתוך שנים אחדות לחלק מנוף ארץ ישראל.
מוצאו של האקליפטוס באוסטרליה, שם גדל בסוגים רבים ומגיע לגובה מופלג. הסוג הנפוץ ביותר בארצנו הוא אקליפטוס גלובולוס, הניכר בעליו האפורים-ירוקים ובצלו הרב. שורשיו שואבים כמויות גדולות של מים מן האדמה, ובכך הוא מנקז ביצות ומייבש קרקע רוויה, הגורמת לחום ולמחלת הקדחת.
החלוצים הראשונים שהגיעו לעמק יזרעאל בשנות התשעים של המאה הקודמת מצאו שדות ביצה גדולים שנשמו אדים וקדחת. בהמלצת הרופאים ואנשי הקרן הקיימת לישראל, ניטעו שורות ארוכות של אקליפטוסים לאורך תעלות הניקוז. מספר שנים לאחר מכן הורגש הבדל מוחשי: מפלס המים ירד, הביצות התכווצו ומקרי הקדחת פחתו.
מלבד ניקוז הביצות, יש לאקליפטוס תרומות נוספות. עצו קשה ומשמש לעמודים, סרגלים ורהיטים פשוטים. עליו מכילים שמן אתרי בעל ריח חריף, שצורן ואורגנים ידועים אחרים מפיקים ממנו תמציות לטיפול בהצטננות ובמחלות של דרכי הנשימה.
חוקרי צמחים מציינים כי האקליפטוס גדל מהר מאוד, לעתים מטר וחצי בשנה, וזאת אחת הסיבות לבחירה בו. אולם יש גם מי שמזהיר מפני נטיעת יתר: עץ שצמאותו גדולה עשוי לייבש גם אדמות חקלאיות טובות אם לא מתכננים נכון את השתילה.

