בים של יפו, בין הסלעים שמתחת לרציף הדייגים, חי דג קטן ומבריק ששמו היה ניר. ניר היה דג כסוף, עם עיניים עגולות ושתי סנפירים שנעו ללא הרף. הוא אהב לשחות בין האצות הירוקות ולהסתכל מלמטה על פני השמש שחדרו דרך המים כמו חוטי זהב.

יום אחד ראה ניר ציפור לבנה שעפה מעל הגלים. הציפור הרימה כנפיים וצללה אל תוך המים, תפסה דג קטן, ועלתה חזרה אל השמים. 'מה יפה!' חשב ניר. 'גם אני רוצה לטוס.' מאותו יום לא נח ולא שקט. הוא ניסה לקפוץ מעל פני המים, אבל כל פעם נפל חזרה בתוך שנייה. הוא ניסה לנענע את סנפיריו כמו כנפיים, אבל הם היו קטנים מדי.

ניר שחה אל הצב הזקן שגר ליד השונית. 'צב חכם,' שאל, 'כיצד אפשר לטוס?' הצב, שהיה ישן כמו הסלעים ואיטי כמו השקיעה, פקח עין אחת ואמר: 'למה דג צריך לטוס? יש לך את הים כולו.' ניר ענה: 'הים הוא יפה, אבל אני רוצה לראות מה יש למעלה.' הצב נאנח ואמר: 'מה שיש למעלה - אוויר. ודג באוויר זה כמו ציפור במים העמוקים: מקום שאינו שלו.'

באחד הבקרים קפץ ניר קפיצה גדולה, הכי גדולה שיכול היה, ולרגע אחד - רגע בודד - ראה את העולם שמעל: עצים ירוקים, בתים לבנים, ילדים שרצו על החוף, ושמים כחולים שאין להם סוף. ואז נפל חזרה אל תוך המים. הלב שלו פעם. 'ראיתי,' אמר לצב הזקן. 'ראיתי הכל.' הצב חייך, ככל שצב יכול לחייך, ואמר: 'מספיק רגע אחד של ראייה כדי לשנות את כל הים.'

ומאז, ניר שחה באותו ים ואכל את אותן אצות, אבל הכל נראה לו אחרת. כי מי שראה פעם את השמים מלמעלה - רואה את הים מלמטה בעיניים חדשות.

יש לי גוף ואין לי נשמה, יש לי לשון ואיני מדבר, יש לי נעליים ואיני הולך. מה אני?

בירה:

טוקיו

אוכלוסייה:

כשישים מיליון נפש (לפי הערכות 1925)

שפה:

יפנית

יבשת:

אסיה

יפן היא ארץ של איים - יותר משלושת אלפים איים קטנים וגדולים באוקיינוס השקט. ההר הגבוה ביותר הוא הר פוג'י, שצורתו כמו חרוט מושלם ושלג מכסה את פסגתו ברוב ימות השנה. היפנים מעריצים את ההר הזה ומציירים אותו בציורים רבים. ביפן גדל עץ מיוחד - עץ הדובדבן, ובאביב הוא פורח בפרחים ורודים, והיפנים יוצאים לפארקים לשבת מתחתיו ולהתבונן.

לחשוב: יפן היא ארץ של איים. האם תוכלו לחשוב על ארץ אחרת שהיא גם ארץ של איים? רמז: היא באירופה, וגם היא מפורסמת בספנות.