דף הילדים - ארץ, חידה וסיפור
הדייג והדג הזהוב
על שפת ים-כנרת ישב דייג זקן ושמו שמעון. כל בוקר היה יוצא בסירתו הקטנה, משליך את רשתו למים הצלולים, ומחכה בסבלנות עד שהדגים באו. שמעון לא היה עשיר, אך היה שמח בחלקו. הוא חי בצריף קטן ליד המים, אכל דגים צלויים על אש, ושר שירים ישנים שלימדה אותו אמו.
יום אחד משך שמעון את הרשת ומצא בה דג אחד בלבד, אך דג מיוחד: קשקשיו נצצו כזהב באור השמש, ועיניו היו חכמות כעיני אדם. הדג פתח את פיו ואמר בקול צלול: 'שחרר אותי, דייג, ואתן לך משאלה אחת.'
שמעון חשב רגע ואמר: 'אם אני רוצה דבר אחד, אני רוצה שהרשת שלי תמיד תחזור מלאה.' הדג חייך, אם דגים יודעים לחייך, ואמר: 'משאלתך ניתנה. אך זכור: מה שהרשת תביא, עליך לחלוק עם שכנך.' ובמילים אלה קפץ הדג חזרה למים ונעלם.
מאותו יום, רשתו של שמעון חזרה תמיד מלאה. ושמעון, כדברי הדג, חילק מן הדגים לכל שכניו: לאלמנה שגרה במעלה הגבעה, לילדים שבאו מן הכפר הסמוך, ולנוסעים שעברו בדרכם. וככל שחילק יותר, כך הרשת הביאה יותר. ושמעון הבין כי סוד השפע אינו בלקחת אלא בתת.
ילדים יקרים, אם תיפגשו יום אחד בדג זהוב, זכרו מה לבקש: לא ארמון ולא עושר, אלא יכולת לחלוק עם הזולת. כי שפע שאינו מחולק אינו שפע כלל, אלא רק ערמה של דברים.
חידה
יש לי גוף אך איני חי, יש לי לב אך איני מרגיש, אני גדל בשדה אך איני צמח, ובחג השבועות כולם מביאים אותי. מה אני?