בשישה במאי השנה מלאו שבעים שנה לפרופ' זיגמונד פרויד, ומן הראוי לעצור רגע ולהרהר בדרכו של איש מדע יהודי זה, שדבריו מעוררים סערה בכל מקום שבו הם נשמעים. בעיר וינה, שם הוא יושב בדירתו ברחוב ברגאסה 19 ומקבל מטופלים, אנשי מדע ותלמידים, נולד עולם חדש של חקירת הנפש, ויש אומרים כי מאז קופרניקוס ודרווין לא היה מדען שערער כך על מה שהאדם חשב שהוא יודע על עצמו.

זיגמונד שלמה פרויד נולד בשנת 1856 בעיירה פרייברג שבמורביה, למשפחה יהודית שנדדה מגליציה. אביו, יעקב פרויד, היה סוחר צמר שנקלע לקשיים, והמשפחה עברה לווינה כשהילד היה בן ארבע. באוניברסיטת וינה למד פרויד רפואה, ונמשך במיוחד אל חקר מערכת העצבים. כבר אז, בשנות השמונים של המאה הקודמת, החל לחפש את הגשר שבין הגוף לנפש.

את המפנה הגדול חולל פרויד בספרו 'פירוש החלומות', שיצא לאור בשנת 1900. הספר, שנמכר בתחילה בקושי רב, הציע רעיון מהפכני: החלום אינו שטות לילית אלא ביטוי מוסווה של משאלות עמוקות, מודחקות, שהנפש מבקשת להסתיר מעצמה. בעקבות הספר בנה פרויד את שיטת הפסיכואנליזה, הלוך והרחב, עד שהפכה לתנועה אינטלקטואלית עולמית.

בשנים האחרונות ממשיך פרויד לכתוב ולפרסם בקצב מפתיע. השנה יצא ספרו החדש 'עכבה, סימפטום וחרדה', שבו הוא מתקן את תורת החרדה שלו עצמו. לפי התורה המחודשת, החרדה אינה תוצאה של דחיקה אלא גורם לה; הנפש חשה סכנה ומפעילה מנגנוני הגנה. עמיתיו אומרים כי בגיל שבעים אין פרויד מאט אלא מעז לשנות את דעתו.

בגיל שבעים, חולה וכואב, יושב פרויד בדירתו בווינה וכותב. העולם סביבו משתנה, אירופה לא מצאה מנוח מאז המלחמה, ונדמה כי דווקא הידע על מעמקי הנפש שהוא חשף נחוץ עתה יותר מתמיד. אם צדק או טעה בכל פרטי תורתו, ימים יגידו; אך שום דיון רציני על טבע האדם לא יוכל עוד להתנהל בלי להתייחס למה שגילה הרופא היהודי הזה.

עיתון 'הארץ' הביא השבוע ידיעה קצרה על מותה של הסופרת השוודית אלן קיי. שורות ספורות, כראוי לאשה שחיה רחוק מכאן. אך מי שמכיר את ספריה יודע כי מעטות הן הנשים שהשפיעו כמוה על הדרך שבה אנו חושבים על ילדים, על נשים ועל חינוך. בספרה הנודע 'מאה הילד', שיצא בשנת 1900, ניבאה אלן קיי כי המאה העשרים תהיה המאה שבה הילד יעמוד במרכז, וכי חברה שאינה שומרת על ילדיה אינה ראויה להתקיים.

אלן קרולינה סופיה קיי נולדה בשנת 1849 בשוודיה, בת למשפחה אריסטוקרטית בעלת נכסים. אביה, אמיל קיי, היה חבר פרלמנט ליברלי, ובביתם נערכו דיונים על רפורמות חברתיות. הילדה אלן גדלה בסביבה של ספרים, שיח חופשי ומחשבה ביקורתית. לא נישאה מעולם, ובחרה להקדיש את חייה לכתיבה ולהוראה.

בגיל צעיר החלה ללמד בבית ספר פרטי ולהרצות על חינוך, ספרות ומעמד האישה. כתיבתה המוקדמת עסקה בביקורת ספרותית, אך במהרה הפכה לקול בולט בוויכוח על זכויות נשים ועל מהות החינוך. היא טענה כי בית הספר המסורתי הורג את הסקרנות הטבעית של הילד, ושהורים ומורים צריכים לכבד את עולמו הפנימי.

'מאה הילד' הפך לאחד הספרים המשפיעים ביותר בתחילת המאה. תורגם לעשרות שפות ונקרא בכל רחבי אירופה. קיי דרשה בו שהחינוך יהיה מותאם לכל ילד, שלא ירביצו ילדים, שלאמהות תינתן זכות לחופשת לידה ממושכת, ושהחברה תראה בגידול ילדים עבודה חשובה לא פחות מכל מקצוע אחר. רעיונות שהיו אז תעוזה, כיום נראים כמעט מובנים מאליהם.

אלן קיי לא הכירה את ארץ ישראל ולא כתבה עליה. אך חלומה על חברה שמעמידה את הילד במרכז מהדהד כאן, בארץ קטנה שבה כל ילד הוא שליח של העתיד. בשעה שאנו בונים בתי ספר, גנים ומוסדות, נעשה טוב לזכור את דבריה.

בין החותמים על התזכיר שהוועד הלאומי הגיש השבוע לוועדת המנדטים בג'נבה, מצוי שמו של צעיר בן עשרים ושש, ד"ר חיים ארלוזורוב. מי שישב בישיבת הלילה הארוכה, שנמשכה עד ארבע בבוקר, מספר כי ארלוזורוב היה מן הפעילים ביותר בניסוח. דמות זו, שעוד מעטים מכירים אותה מחוץ לחוגים הפוליטיים, ראויה להכרות מקרוב.

חיים ויקטור ארלוזורוב נולד בשנת 1899 באוקראינה, ועלה עם משפחתו לגרמניה בילדותו. בברלין גדל ולמד, ובגיל צעיר מאוד הצטרף לתנועת הפועל הצעיר. כבר בגיל שבע-עשרה פרסם מאמר בשם 'הסוציאליזם העממי היהודי', שעורר תשומת לב בחוגי התנועה הציונית.

את הדוקטורט שלו קיבל ארלוזורוב באוניברסיטת ברלין בנושא כלכלה מדינית. עבודתו עסקה ביחסי מעמדות בחברה הציונית ובשאלה כיצד ליצור כלכלה עברית צודקת בארץ ישראל. חבריו מתארים אותו כקורא בלתי נלאה, בעל שליטה בכמה שפות, ובעל כישרון כתיבה יוצא דופן.

ארלוזורוב עלה לארץ ישראל לפני שנים אחדות, והפך במהירות לאחד הקולות המשפיעים במפלגת הפועל הצעיר. הוא חבר במועצת הוועד הלאומי וכותב באופן שוטף בעיתונות העברית. מאמריו בולטים בניתוח כלכלי ובגישה מעשית, שאינה שוכחת את הממד המדיני.

ב-1926 עדיין אין ארלוזורוב בשורה הראשונה של ההנהגה הציונית, אך העובדה שהוא נבחר לוועדת העריכה של מסמך כה חשוב מעידה על עלייתו. בוועד הלאומי אומרים כי ביום מן הימים ישא איש זה באחריות כבדה בהרבה. הימים יגידו אם ניבויים אלה יתגשמו.