מן הארץ

תיאטרון אוהל פותח בירושלים

תיאטרון אוהל, להקת הפועלים שפועלת בחסות ההסתדרות, פתח השבוע בירושלים סדרת הצגות מיצירותיו של י.ל. פרץ. הבחירה בפרץ אינה מקרית: סיפוריו נעים בין העולם החסידי לעולם המודרני, ומדברים אל קהל ירושלמי שחלקו דתי וחלקו חילוני. משה הלוי, מנהל הלהקה ומביימה, בחר להציג בעברית יצירות שנכתבו ביידיש, וזו כשלעצמה הצהרה תרבותית.

הביקורות הראשונות מעורבות. יש המשבחים את הפשטות ואת הקרבה לקהל, ויש הטוענים כי הלהקה עדיין צעירה מכדי להתמודד עם עומקו של פרץ. אך אין חולק כי עצם ההגעה לירושלים היא צעד חשוב: עד כה פעל אוהל בעיקר בתל-אביב ובמושבות. ירושלים, עם אווירתה המיוחדת, היא מבחן אחר לגמרי.

בין שחקני הלהקה בולטים מאירה גור-אריה וחנן פינס. הלוי עצמו מדגיש שאינו מחפש כוכבים אלא קולקטיב, במה שעובדת כצוות פועלים ולא כתיאטרון של פרימדונות. הכניסה להצגות עולה פרוטות ספורות, וחלק מהקהל הגיע ישר מן העבודה.

מן העולם

הבורגתיאטר בווינה: 150 שנה של במה

הבורגתיאטר בווינה, אחד המוסדות הוותיקים ביותר של התיאטרון האירופי, חגג השבוע 150 שנה להיווסדו. הקיסרית מריה תרזה ייסדה את הבמה הלאומית בשנת 1776, ומאז עברו על הבמה הזו את גדולי המחזאים של העולם הגרמני: שילר, גתה, גרילפרצר, ובימינו שניצלר וברכט.

חגיגות היובל כוללות סדרה של הצגות מיוחדות והרצאות על תולדות הבמה. נמסר כי ראש ממשלת אוסטריה נשא דברים בטקס המרכזי. הבורגתיאטר נחשב לאחד משני מוסדות התיאטרון הלאומיים הוותיקים ביותר באירופה, יחד עם הקומדי פרנסז בפריז.

למקרא הידיעות מווינה אפשר לשאול: מה ילמד תיאטרון עברי בן שנה אחת מתיאטרון גרמני בן מאה וחמישים? אולי דווקא דבר אחד: שבמה לאומית אינה נבנית בשנה אחת, ושסבלנות היא המידה הראשונה של מייסדי תיאטרון.