דלג לתוכן העמוד
bookmark

ט׳ בסיון תרפ״ו22 במאי 1926

מעתמול

מוסף סוף השבוע

יום שבת · ט׳ בסיון תרפ״ו · 22 במאי 1926

פולין, כורים ותזכיר: הישוב קורא את השבוע

חמישה קולות מן הישוב מגיבים לשבוע של תהפוכות באירופה ומאבקים בבית

השאלה השבועית

האם בריטניה ממלאת את חובתה כממונה על המנדט, או חוטאת בו?

יהושע בר-נס

עיתונאי ופובליציסט ירושלמי

בריטניה חוטאת בו, ואומר זאת ללא היסוס. הצהרת בלפור הבטיחה בית לאומי, המנדט אישר אותה. ומה קורה בפועל? מכסות עלייה מצומצמות, קרקעות נמכרות לאט, ולורד פלומר מנהל את הארץ כמחוז קולוניאלי רגיל. אם ועדת המנדטים לא תבדוק את בריטניה על ביצוע חובתה, למה בכלל יש מנדט?

אני אומר: המבחן פשוט. כמה יהודים נכנסו לארץ השנה? כמה דונמים עברו לידיים יהודיות? אם המספרים נמוכים, בריטניה אינה ממלאת את חובתה. די לנימוסין.

ד"ר קורט בלומנפלד

אינטלקטואל ציוני ליברלי

השאלה מורכבת יותר ממה שנראה. מחד, בריטניה הקימה מסגרת חוקית שמאפשרת לנו לבנות מוסדות, ללמד עברית, לרכוש קרקע. מאידך, אינה עושה מספיק כדי להגשים את ההבטחה. הבעיה אינה רוע מידות אלא ניגוד אינטרסים מבני: בריטניה מחויבת גם לערבים וגם לנו, וכשהשניים מתנגשים, היא בוחרת בשקט.

הדרך הנכונה אינה קטרוג אלא שכנוע. עלינו להוכיח לוועדת המנדטים שבניין הארץ מועיל לכל תושביה, לא רק ליהודים.

ד"ר נתן אמיתי

מרצה ירושלמי לענייני חברה ולשון

אני חושש שהשאלה עצמה מטעה. בריטניה אינה מלאך שומר ואינה שטן - היא מעצמה שמנהלת אינטרסים. חובתנו אינה לשפוט אותה אלא לבנות מציאות שבה בניין הארץ ייעשה בצדק, גם כלפי שכנינו. תביעה שמתעלמת מקיום האוכלוסייה הערבית לא תזכה לתמיכה בינלאומית ולא תביא לנו כבוד.

דומני שעלינו להציג בז'נבה לא רק תלונות אלא גם חזון של חיים משותפים. זוהי הדרך לשכנע, לא האשמה.

אסתר רזיאל

פעילה ציבורית למען זכויות נשים בירושלים

בריטניה אינה ממלאת את חובתה, ולא רק כלפי היהודים. המנדט הבטיח קידום החינוך, שיפור מעמד האישה, ופיתוח הארץ. בפועל, משפט אישי נשאר בידי בתי דין דתיים שאינם מכירים בזכויות נשים, ואין חוק חינוך חובה. כשאנחנו תובעים מבריטניה למלא את המנדט, נתבע גם את הזכויות שלנו כנשים.

אם המשלחת לז'נבה תשמיט סעיף זה, תהיה זו עדות שגם אנחנו חוטאים בחובתנו.

שבוע אחד, וכמה עולמות התהפכו. בפולין קורסים שערי מטבע ומנהיגים נאסרים, באנגליה הכורים עדיין תחת האדמה ומעל לראשם ויכוח סוער, ובז'נבה מתכוננים לשמוע את קול הישוב. חמישה כותבים, מחמישה עולמות, מבקשים להבין מה ראינו.

השבוע שעבר לא היה שבוע רגיל. מי שקורא את הידיעות בסדר - מפולין, מלונדון, מז'נבה ומתל-אביב - מבין כי חוטים רבים נמשכים בו זמנית, ולא תמיד ברור מי מושך ומי נמשך. בבימת הדעות שלנו מבקשים הכותבים לעקוב אחר החוטים הללו.

שלמה גלבוע, סוחר מתל-אביב

פילסודסקי אינו משיח - אך גם אינו אויב

אני קורא את הידיעות מפולין בזהירות של סוחר שיודע כי שערי מטבע אינם רק מספרים. הזלוטי ירד מ-10.50 ל-21 לדולר, ומשמעות הדבר פשוטה: חסכונות של משפחות שלמות נחתכו לחצי. אני חושש שרבים מקהילת יהודי פולין, שלושה מיליון נפש, יתקשו לשלם שכר דירה בחודש הבא. מאסרו של דמובסקי הוא חדשה מעודדת, ודאי, אך מאסר של מנהיג אנטישמי אינו ביטול האנטישמיות.

לפי חשבוני, הבעיה העמוקה אינה מי יושב בארמון הנשיאות אלא מה קורה ברחוב. פילסודסקי אינו אוהב יהודים ואינו שונא יהודים - הוא גנרל שמבקש סדר. ובינתיים, בעוד הגנרלים רבים על ורשה, הסוחר היהודי בלודז' סוגר את חנותו מוקדם כי אין מי שיקנה. יציבות, לא גאולה, זה מה שיהודי פולין צריכים עכשיו.

רבקה בן-עמי, מורה-פועלת מתל-אביב

שביתת הכורים: מבחן לסולידריות

אני רואה בשביתת הכורים הבריטית מעין מעבדה למאבק הפועלים בכל מקום. ה-TUC נסוג, השביתה הכללית הסתיימה, אך הכורים ממשיכים לבד. הסובייטים שלחו 60,000 לירות שטרלינג סיוע, ולצ'רצ'יל יש מה לומר על עלויות. אך שאלת היסוד אינה כסף: היא האם הפועל יכול לעמוד לבדו כשמוסדותיו נוטשים אותו.

אני דורשת שנלמד מכאן לקח ברור. בארץ ישראל, ההסתדרות היא הבית של הפועל, אך בית צריך קירות חזקים. אם הפועל הבריטי נותר ערום כשה-TUC הפנה גב, מה יעשה הפועל העברי אם מוסדותיו יזדעזעו? חובתנו לבנות מוסדות שלא ייסוגו ביום קשה.

יהושע בר-נס, עיתונאי ופובליציסט ירושלמי

תזכיר ז'נבה: די לדיפלומטיה של עניים

אני אומר בגלוי: 13 נושאים בתזכיר הוועד הלאומי לוועדת המנדטים - זה יותר מדי ופחות מדי כאחד. יותר מדי, כי ועדה בינלאומית לא תקרא 13 פרקים ברצינות. פחות מדי, כי הנושא היחיד שבאמת חשוב - עלייה חופשית - מתפזר בין סעיפים. דיזנגוף, עוזיאל וארלוזורוב יוצאים לז'נבה, ואני מקווה שידעו לדבר בקול של תביעה ולא בקול של בקשה.

איני מוכן לראות עוד משלחת שחוזרת בידיים ריקות ומנחמת את עצמה בכך ש'הרשמנו נוכחות'. די לנו מנוכחות. אנחנו צריכים סרטיפיקטים, אנחנו צריכים קרקע, ואנחנו צריכים ממשלת מנדט שעושה את מה שהובטח. אם ועדת המנדטים לא תשמע את הדרישה הזו, למה להגיע בכלל?

פועלים ערבים ויהודים: מעשים, לא נאומים

אני יודע מה זה לעמוד על הפיגום ליד פועל ערבי. בחיפה זה קורה כל יום. ושם, על הפיגום, אין ויכוח על לאומיות ואין ויכוח על ציונות. יש עבודה, יש שכר, ויש שאלה פשוטה: האם הקבלן משלם בזמן. מפגשי הפועלים בחיפה, בשכם וביפו-לוד שנערכו בשבועות האחרונים הם צעד מעשי, ואני מברך עליהם.

אבל אני גם יודע שמילים אינן מלט. סכסוך הבנייה בתל-אביב עדיין לא נפתר. קבלנים מעדיפים עבודה זולה, והפועל העברי מתחרה עם הפועל הערבי לא על בסיס שנאה אלא על בסיס חשבון. הפתרון הוא מוסדי: תעריף אחיד, ביטוח, סדר. מי שרוצה אחווה צריך קודם לבנות רצפה של צדק. חשבון לפני סיסמה.

תזכיר ז'נבה: ואיפה הנשים?

אני מבקשת להזכיר עובדה פשוטה: המשלחת לז'נבה כוללת שלושה גברים. התזכיר מונה 13 נושאים. אין בהם סעיף אחד על מעמד האישה בישוב, על זכות הבחירה של נשים ברשויות המקומיות, על חינוך הבנות, על משפט אישי. כשמשלחת נשים מן הישוב יוצאת לפריז לקונגרס שוויון הנשים באותו שבוע ממש, האירוניה קשה מנשוא.

אין אני מוכנה לקבל את ההסבר כי 'עכשיו לא הזמן'. עכשיו הוא בדיוק הזמן. אם הישוב מבקש הכרה בינלאומית כחברה מתקדמת, שיראה את זה. תביעה לאומית שמשמיטה חצי מאוכלוסייתה אינה תביעה שלמה. אני מסרבת לקבל ייצוג שאינו מייצג.

קווי המחלוקת

  • האם פילסודסקי טוב ליהודים? גלבוע: יציבות עדיפה על גאולה. בר-נס: לא משנה מי בשלטון, משנה מה דורשים ממנו.
  • שביתת הכורים: בן-עמי דורשת מוסדות חזקים, לוריא מזהיר שסולידריות ללא חשבון תיכשל.
  • התזכיר לז'נבה: בר-נס רוצה תביעה חדה, רזיאל דורשת שהנשים ייכללו בה.

בקצרה

  • פולין: גלבוע ובר-נס מסכימים שמאסר דמובסקי אינו סוף האנטישמיות, חולקים על המסקנה.
  • שביתה: הסיוע הסובייטי לכורים מעורר שאלות גם בארץ - מה מותר לקבל ומאיזה מקור.
  • ז'נבה: שלוש דעות, שלוש גישות - תביעה, ייצוג, ומעשים בשטח.

מקורות

  • ידיעות דבר, דואר היום, הארץ - שבוע 16-21 במאי 1926
  • דו"חות הוועד הלאומי
  • ידיעות סוכנות טלגרף מפולין ומלונדון
ארכיון גליונות

מעתמול — מוסף לסוף השבוע — מוסף סוף השבוע · 16–21 במאי 1926