שלמה גלבוע, סוחר מתל-אביב

אני קורא את הידיעות מפולין בזהירות של סוחר שיודע כי שערי מטבע אינם רק מספרים. הזלוטי ירד מ-10.50 ל-21 לדולר, ומשמעות הדבר פשוטה: חסכונות של משפחות שלמות נחתכו לחצי. אני חושש שרבים מקהילת יהודי פולין, שלושה מיליון נפש, יתקשו לשלם שכר דירה בחודש הבא. מאסרו של דמובסקי הוא חדשה מעודדת, ודאי, אך מאסר של מנהיג אנטישמי אינו ביטול האנטישמיות.

לפי חשבוני, הבעיה העמוקה אינה מי יושב בארמון הנשיאות אלא מה קורה ברחוב. פילסודסקי אינו אוהב יהודים ואינו שונא יהודים - הוא גנרל שמבקש סדר. ובינתיים, בעוד הגנרלים רבים על ורשה, הסוחר היהודי בלודז' סוגר את חנותו מוקדם כי אין מי שיקנה. יציבות, לא גאולה, זה מה שיהודי פולין צריכים עכשיו.

רבקה בן-עמי, מורה-פועלת מתל-אביב

אני רואה בשביתת הכורים הבריטית מעין מעבדה למאבק הפועלים בכל מקום. ה-TUC נסוג, השביתה הכללית הסתיימה, אך הכורים ממשיכים לבד. הסובייטים שלחו 60,000 לירות שטרלינג סיוע, ולצ'רצ'יל יש מה לומר על עלויות. אך שאלת היסוד אינה כסף: היא האם הפועל יכול לעמוד לבדו כשמוסדותיו נוטשים אותו.

אני דורשת שנלמד מכאן לקח ברור. בארץ ישראל, ההסתדרות היא הבית של הפועל, אך בית צריך קירות חזקים. אם הפועל הבריטי נותר ערום כשה-TUC הפנה גב, מה יעשה הפועל העברי אם מוסדותיו יזדעזעו? חובתנו לבנות מוסדות שלא ייסוגו ביום קשה.

יהושע בר-נס, עיתונאי ופובליציסט ירושלמי

אני אומר בגלוי: 13 נושאים בתזכיר הוועד הלאומי לוועדת המנדטים - זה יותר מדי ופחות מדי כאחד. יותר מדי, כי ועדה בינלאומית לא תקרא 13 פרקים ברצינות. פחות מדי, כי הנושא היחיד שבאמת חשוב - עלייה חופשית - מתפזר בין סעיפים. דיזנגוף, עוזיאל וארלוזורוב יוצאים לז'נבה, ואני מקווה שידעו לדבר בקול של תביעה ולא בקול של בקשה.

איני מוכן לראות עוד משלחת שחוזרת בידיים ריקות ומנחמת את עצמה בכך ש'הרשמנו נוכחות'. די לנו מנוכחות. אנחנו צריכים סרטיפיקטים, אנחנו צריכים קרקע, ואנחנו צריכים ממשלת מנדט שעושה את מה שהובטח. אם ועדת המנדטים לא תשמע את הדרישה הזו, למה להגיע בכלל?

אשר לוריא, פועל-בניין ומארגן קואופרטיבי מחיפה

אני יודע מה זה לעמוד על הפיגום ליד פועל ערבי. בחיפה זה קורה כל יום. ושם, על הפיגום, אין ויכוח על לאומיות ואין ויכוח על ציונות. יש עבודה, יש שכר, ויש שאלה פשוטה: האם הקבלן משלם בזמן. מפגשי הפועלים בחיפה, בשכם וביפו-לוד שנערכו בשבועות האחרונים הם צעד מעשי, ואני מברך עליהם.

אבל אני גם יודע שמילים אינן מלט. סכסוך הבנייה בתל-אביב עדיין לא נפתר. קבלנים מעדיפים עבודה זולה, והפועל העברי מתחרה עם הפועל הערבי לא על בסיס שנאה אלא על בסיס חשבון. הפתרון הוא מוסדי: תעריף אחיד, ביטוח, סדר. מי שרוצה אחווה צריך קודם לבנות רצפה של צדק. חשבון לפני סיסמה.

אסתר רזיאל, פעילה ציבורית למען זכויות נשים בירושלים

אני מבקשת להזכיר עובדה פשוטה: המשלחת לז'נבה כוללת שלושה גברים. התזכיר מונה 13 נושאים. אין בהם סעיף אחד על מעמד האישה בישוב, על זכות הבחירה של נשים ברשויות המקומיות, על חינוך הבנות, על משפט אישי. כשמשלחת נשים מן הישוב יוצאת לפריז לקונגרס שוויון הנשים באותו שבוע ממש, האירוניה קשה מנשוא.

אין אני מוכנה לקבל את ההסבר כי 'עכשיו לא הזמן'. עכשיו הוא בדיוק הזמן. אם הישוב מבקש הכרה בינלאומית כחברה מתקדמת, שיראה את זה. תביעה לאומית שמשמיטה חצי מאוכלוסייתה אינה תביעה שלמה. אני מסרבת לקבל ייצוג שאינו מייצג.