מי שהלך השבוע ברחובות הגדולים של פריז ראה את הנשים הצעירות צועדות בשמלות שלפני עשר שנים היו נחשבות לסקנדל. השמלה הגרסונית, על שם ה'גרסון', הנערה שמחקה את הנער, שולטת ללא עוררין. המותניים ירדו עד הירכיים, הקו ישר, והשולי מגיעים קרוב לברך יותר מאי פעם. נמסר כי בכמה בתי אופנה הם אף חצו את הברך, אם כי הדעות חלוקות אם מדובר בטעם טוב.

גבריאל שאנל ממשיכה להוביל את המהפכה. בית האופנה שלה ברחוב קאמבון מציג עונה זו שמלות ג'רזי בגוונים מאופקים, עם קישוטים מינימליים. הרעיון של שאנל ברור: אלגנטיות היא פשטות. היא מסרבת לקישוטים מיותרים, לתחרות כבדות ולמחוכים. האישה המודרנית, לפי שאנל, צריכה ללבוש בגד שבו היא יכולה לנוע בחופשיות.

ז'אן פאטו הולך בכיוון שונה במקצת: הוא מעדיף צבעים עזים יותר, פסים ודוגמאות גיאומטריות. שמלות הספורט שלו, שנועדו לנשים שמשחקות טניס או שוחות, הפכו לסמל של החיים החדשים. מדלן ויונה, מצדה, מתמקדת בגזירה אמנותית המנצלת את הבד עצמו: שמלותיה נחתכות באלכסון כך שהבד נופל על הגוף בצורה שונה לחלוטין מן הגזירה הרגילה.

ז'אן לאנוון, שביתה פועל מאז 1889, מייצגת את הגישה הפחות מהפכנית: שמלותיה שומרות על אלגנטיות מסורתית יותר, עם ריקמות עדינות ופרטים שמזכירים את העידן שלפני המלחמה. אך גם היא לא יכולה להתעלם מן הגרסון: קו המותניים ירד גם אצלה.