רבקה בן-עמי, מורה-פועלת מתל-אביב, מחנה העבודה

אני מבקשת לדבר על ההחלטה של גדוד העבודה לאסור פעילות פוליטית בשורותיו. בחיי, לא חשבתי שאשמע מפועלים עבריים דבר כזה. הפועל בונה את הארץ בידיו, ואתם אומרים לו: את הידיים תרים, את הפה תסגור? גדוד העבודה נוסד כדי ליישב את הארץ בעבודה, אך עבודה ללא עמדה פוליטית היא עבדות מרצון. אם הפועל אינו רשאי לשאול לאן הולך הכסף שהוא מייצר, מי ישאל?

אני רואה בהחלטה הזו שיקוף של הנעשה באירופה. פילסודסקי ממנה נשיאים, גומש דה קושטה מעמיד דיקטטורה, ובארץ ישראל גדוד שנועד לפועלים אומר להם: תעבדו ותשתקו. זוהי לא הדרך. הפועל העברי לא בא לארץ ישראל כדי לבנות בלי דעה. הוא בא כדי לבנות חברה חדשה, וחברה חדשה דורשת קול פוליטי חופשי.

ד"ר קורט בלומנפלד, אינטלקטואל ציוני ליברלי מתל-אביב

אני מבקש למנות: 1922 - מוסוליני באיטליה. מאי 1926 - פילסודסקי בפולין. מאי 1926 - גומש דה קושטה בפורטוגל. שלוש מדינות אירופיות שנפלו לידי שלטון צבאי או חצי-צבאי בתוך ארבע שנים. מי שאינו רואה בכך מגמה, מעלים עיניו. הפרלמנט האירופי, שנולד מתוך מהפכות המאה התשע-עשרה, כורע תחת לחץ של משברים כלכליים ואכזבה עממית. בכל מקום אותה תמונה: האזרח מתייאש מן הוויכוח הפרלמנטרי ומחפש גבר חזק.

אני סבור שעלינו, כציונים וכיהודים, לחשוש מן המגמה הזו יותר מכל עם אחר. הדמוקרטיה, על כל חולשותיה, היא ההגנה היחידה של המיעוט. בכל מקום שבו עלה דיקטטור, המיעוט היהודי שילם את המחיר הראשון. נכון, הקולו היהודי בסיים הצביע בעד מושצ'יצקי, מתוך תקווה שפילסודסקי יגן על יהודי פולין. אך תקווה אינה מדיניות, ודיקטטור שהיום מגן עלינו עלול מחר להפנות את גבו.

יהושע בר-נס, עיתונאי ופובליציסט ירושלמי, מחנה לאומי-אקטיביסטי

אני אומר: המשלחת הציונית שהגיעה לז'נבה חייבת לדבר בשפה אחרת מזו שהרגלנו לשמוע. לא בקשות ולא נימוסים. תביעה. בעוד הבריטים שולחים אניות מלחמה לנילוס כדי להתחשבן עם מצרים על רצח מפקד צבאי, הם מסרבים ליהודים את הזכויות שהבטיחו להם בכתב. משלחת רזולושן לנילוס? ולנו - סרטיפיקטים מוגבלים ואיסורי עלייה.

די לנו ממדיניות של רגל אחת בחוץ. פילסודסקי לקח את פולין בכוח, גומש דה קושטה לקח את פורטוגל בכוח, ואנחנו עדיין מתחננים בג'נבה. אני לא קורא לכוח צבאי; אני קורא לכוח של דיבור ברור. שיאמרו בג'נבה: המנדט הבטיח בית לאומי, והבית הלאומי דורש עלייה חופשית, קרקע, וביטחון. מי שאינו מקיים את ההבטחה, חורג מן המנדט.

ד"ר נתן עמיתי, מרצה לחברה ולשון, ירושלים, בנוגע לשלום ודיאלוג

אני מבקש להזכיר מה שקרה השבוע בין לונדון לקהיר, ולשאול מה לומד מכך היישוב שלנו. הבריטים שלחו תזכיר חריף למצרים ואניית מלחמה לנילוס, על שזיכו את רוצחי סר לי סטאק. הם הראו למצרים מהו כוח אימפריאלי כשהוא רוצה. ואותה בריטניה ממש יושבת כאן, בירושלים, ומנהלת את המנדט שלנו. עלינו לראות זאת בעיניים פקוחות.

אני סבור שהלקח אינו שעלינו לחקות את הכוח הבריטי, כפי שטוענים ידידינו מן המחנה הלאומי. הלקח הוא שעלינו לבנות את מערכת היחסים שלנו עם שכנינו הערבים על בסיס שונה לחלוטין מהדגם הקולוניאלי. אם אנחנו בונים בית בארץ ישראל תוך כדי התעלמות ממי שכבר גר בה, אנחנו חוזרים על הדגם שבריטניה מיישמת במצרים. וזה דגם שמוביל רק לאניות מלחמה ולתזכירים חריפים.

אברהם קליגמן, סוחר מירושלים, אגודת ישראל

אין רוחי נוחה מכל ההפיכות האלה באירופה, אך בעניין פולין אני מבקש לדבר בזהירות. הקולו היהודי בסיים הצביע בעד מושצ'יצקי, ולא בלי סיבה. פילסודסקי, למרות כל מה שאפשר לאמור על שיטותיו, לא היה מעולם שונא יהודים מוצהר. הוא נלחם יחד עם יהודים בימי המחתרת, ובעיר ווילנה חיו יהודים ופולנים זה לצד זה תחת הנהגתו. השאלה אינה אם פילסודסקי אוהב יהודים; השאלה אם המשטר החדש יגן על שלושה מיליון יהודים מפני שנאה גוברת ברחוב.

אני אומר: נמתין ונראה. הבטחות של שליטים חדשים הן כפרחים בניסן, יפים אך קצרי חיים. מה שחשוב ליהודי פולין אינו נאום ניחומים אלא מעשים: הגנה על חנויות יהודיות מפני חרם, שמירה על ישיבות ובתי כנסת מפני תקיפות, ומניעת אנטישמיות בצבא ובמנהל. אם מושצ'יצקי, הכימאי השקט הזה, ישכיל להבטיח זאת, נברך. אם לא, נדע שהבטחות הן הבטחות.