בשבוע שעבר התחוללה הפיכה צבאית בפורטוגל, השלישית באירופה בתוך ארבע שנים. הגנרל מנואל דה אוליוויירה גומש דה קושטה, בן 63, יצא עם גדודיו מעיר בראגה שבצפון המדינה וצעד דרומה לעבר ליסבון. הממשלה הדמוקרטית התמוטטה מבלי שנורתה כמעט ירייה אחת. כיצד הגיע קצין שהיה ידוע בעיקר בזכות שירותו באפריקה למעמד של דיקטטור?

מנואל גומש דה קושטה נולד בשנת 1863 בליסבון, למשפחה צבאית מכובדת. הוא למד באקדמיה הצבאית המלכותית ועלה בדרגות בקצב האופייני לקצינים פורטוגזיים של תקופתו. את שנותיו הצעירות בילה רובן בשירות בממלכות הקולוניאליות הפורטוגזיות באפריקה, באנגולה ובמוזמביק, שם למד את מלאכת הפיקוד בתנאים קשים.

המהפכה הרפובליקנית של 1910, שהפילה את המלוכה הפורטוגזית, לא שינתה את מסלולו הצבאי. גומש דה קושטה שירת את הרפובליקה כפי ששירת את המלך, ובפרוץ המלחמה הגדולה ב-1914 נשלח עם כוח פורטוגזי לחזית המערבית בצרפת. נמסר כי שירותו בצרפת, לצד הבריטים, העניק לו מוניטין של גנרל מנוסה, אף שהיחידה הפורטוגזית סבלה מפלה חמורה בקרב הליס ב-1918.

לאחר המלחמה חזר גומש דה קושטה לפורטוגל, מדינה שנמצאה בתוהו ובוהו פוליטי. מאז הקמת הרפובליקה ב-1910 התחלפו בליסבון עשרות ממשלות. הדמוקרטיה הפרלמנטרית הפורטוגזית סבלה מחוסר יציבות מתמיד: קואליציות קמו ונפלו, מנהיגים נרצחו, ורחובות ליסבון היו עדים למהומות חוזרות ונשנות.

גומש דה קושטה יושב כעת בארמון השלטון בליסבון, אך עתידו אינו ברור. בין הקצינים שסייעו לו במרד ישנם חילוקי דעות עמוקים על אופי המשטר החדש. לדברי מקורות, הגנרל אוסקר כרמונה מתחרה עמו על ההנהגה. המרד הפורטוגזי הצליח, אך השאלה מי ישלוט בפועל טרם הוכרעה.

ביום שלישי שעבר, ה-1 ביוני, נבחר איגנצי מושצ'יצקי לנשיא הרפובליקה הפולנית. שמו אינו מוכר לרבים מחוץ לעולם המדע: פרופסור לכימיה אלקטרו-כימית, ממציא פטנטים, מקים מפעלי חנקן, איש מעבדה שעולמו היה של נוסחאות וניסויים. כיצד הגיע אדם כזה לכיסא הנשיאות? התשובה פשוטה ומורכבת כאחד: פילסודסקי בחר בו.

מושצ'יצקי נולד בשנת 1867 במיילץ, עיירה קטנה במחוז קיילצה שבפולין הרוסית. משפחתו היתה ממעמד הביניים הנמוך, ובצעירותו נמשך אל המדע ואל הרעיונות המהפכניים כאחד. בגיל צעיר הצטרף לתנועות מחתרתיות פולניות שנלחמו בשלטון הצארי, ונאלץ לברוח מפולין.

הגלות הובילה אותו ללונדון ומשם לשוויץ, שם מצא את דרכו האמיתית: המעבדה. בפריבור למד כימיה, ובמהרה התמחה בתחום חדש ומרתק: הכימיה האלקטרו-כימית, העוסקת בשימוש בזרם חשמלי להפקת חומרים כימיים. לפי הידיעות, כבר בתקופת לימודיו פיתח שיטות חדשות לקיבוע חנקן מן האוויר, תהליך שעתיד היה לשנות את פני התעשייה.

החנקן, היסוד הנפוץ ביותר באטמוספירה, חיוני לייצור דשנים ולייצור חומרי נפץ. מי שישכיל לקבע חנקן מן האוויר בצורה זולה ויעילה יוכל להאכיל מיליונים ולחמש צבאות. מושצ'יצקי פיתח שיטת ייצור מקורית של חומצה חנקנית, ופטנטיו נרכשו בידי ממשלות ותאגידים.

מושצ'יצקי הוא דמות מפתיעה על כיסא הנשיאות: מדען שמעולם לא עמד בבחירות, לא נשא נאום פוליטי, לא ניהל מפלגה. הוא מכיר מעבדות, לא ארמונות. השאלה שתלווה את נשיאותו היא שאלתה של פולין כולה: האם איש מדע יכול להחזיק בשלטון כשהמרשל מאחוריו, ומה יקרה ליהודי פולין תחת סידור חדש זה?

בעוד אירופה עוסקת בהפיכות ובנשיאים חדשים, יושב ד"ר ארתור רופין במשרדו בירושלים ומגבש תכנית להצלת היישוב מן המשבר הכלכלי. רופין, בן חמישים, הוא האיש שמאז 1908 יותר מכל אחד אחר עיצב את צורתה הפיזית של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מייסד תל-אביב, מתכנן המושבות, סוציולוג וכלכלן, הוא ממשיך להיות הידיים שמאחורי החזון הציוני.

ארתור רופין נולד בשנת 1876 בראוונו שבפרוסיה, למשפחה יהודית מתבוללת. ילדותו לא היתה קלה: משפחתו התרוששה, והנער הצעיר נאלץ לעבוד כדי לממן את לימודיו. הוא למד משפטים וכלכלה בברלין, ובמקביל גילה עניין עמוק בסוציולוגיה, בסטטיסטיקה ובמחקר חברתי שיטתי.

בשנת 1904 פרסם רופין את ספרו 'היהודים של ימינו', מחקר סוציולוגי מקיף על מצבו הדמוגרפי, הכלכלי והחברתי של העם היהודי. הספר עשה רושם עמוק בעולם הציוני; לפי הידיעות, הרצל עצמו שמע עליו לפני מותו. ב-1907 שלח דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית, את רופין לארץ ישראל כדי לסקור את מצב ההתיישבות.

מה שראה רופין בארץ זעזע אותו. ההתיישבות היתה מפוזרת, חסרת תכנון, תלויה בנדבנותו של הברון רוטשילד. רופין, איש המספרים והשיטה, הבין שבניית בית לאומי דורשת מדע, לא רגש. הוא מונה לראש משרד ארץ ישראל של ההסתדרות הציונית ביפו, ומאותה שעה החל לעצב את מפת ההתיישבות בשיטתיות חסרת תקדים.

ארתור רופין אינו נואם ואינו מנהיג המוני. הוא אינו מרשל כפילסודסקי ואינו גנרל כגומש דה קושטה. אך התפקיד שהוא ממלא ביישוב חיוני לא פחות: הוא האיש שמתרגם חזון למספרים ומספרים למציאות. אם יש מי שיכול למצוא דרך מתוך המשבר הכלכלי, בלי נאומים ובלי הפיכות, זהו רופין.