ועידה ערבית כללית בירושלים: כל המפלגות הסכימו

שלושת המתווכים שהביאו להסכמה על הועידה הם דמויות מעניינות. אחמד זאקי פחה הוא מלומד ערבי נודע מקהיר, שמעמדו חוצה את גבולות הפוליטיקה המקומית ומעניק לו יכולת תיווך. עופר ביטאר, ראש האגודה הפרוטסטנטית ביפו, מייצג את המגזר הנוצרי-ערבי. עזיז סאעלבי, מנהיג טוניסי, מביא פרספקטיבה ערבית רחבה יותר.

ההרכב המגוון של המתווכים מעיד על הרצון לייצג את כל גווני הציבור הערבי: מוסלמים ונוצרים, מתונים וקיצוניים, מקומיים ובעלי ניסיון בינלאומי. ייתכן שתישלח משלחת ערבית לועדת המנדטים בג'נבה, במקביל למשלחת היהודית.

הנציב העליון לורד פלומר מתבונן בהתפתחויות מקרוב. מקורות בנציבות מסרו כי פלומר מעדיף שהצדדים יציגו את עמדותיהם בדרכים מוסדרות ולא ברחוב.

ד"ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, יחזור לפריז בסוף חודש מאי לשם משא ומתן עם ראש ממשלת צרפת אריסטיד בריאן. על השולחן: הצעת התיישבות יהודית בחורן, אזור בדרום סוריה הנתון תחת מנדט צרפתי.

הרעיון של התיישבות בחורן מעורר תגובות מעורבות. הרביזיוניסטים תומכים ברעיון בנימוק שיש להרחיב את בסיס ההתיישבות היהודית מעבר לגבולות המנדט הבריטי. מנגד, יש המזהירים כי פיזור כוחות ההתיישבות יחליש את המאמץ בארץ ישראל עצמה.

בריאן, הידוע כמדינאי מיומן, ייתכן שיבקש תמורה פוליטית: תמיכה ציונית בעמדת צרפת בסוריה, או ויתור על דרישות בנושאים אחרים. הנהלת הציונים בלונדון נמנעת מלגלות את קלפיה לפני הפגישה.

פרסום ההסכם המלא של הקולו היהודי עם ממשלת גרבסקי משליך גם על הפוליטיקה הציונית. הוויכוח סביב ההסכם מחדד את השאלה המרכזית: האם יהודים יכולים להבטיח את זכויותיהם בגולה באמצעות הסכמים פוליטיים, או שרק ריבונות מדינית תפתור את הבעיה?

הרביזיוניסטים, בעקבות ז'בוטינסקי, טוענים כי הסכם גרבסקי הוא הוכחה נוספת לכך שאין לסמוך על הבטחות ממשלות זרות. אחדות העבודה והפועל הצעיר מסכימים ברוב הנקודות, אך מדגישים כי גם בדרך לריבונות יש להגן על יהודי הגולה.

סך הכל, 42 הסעיפים חושפים מערכת הבטחות רחבה שכמעט ולא קוימה: חינוך עברי ממשלתי, ייצוג בשירות הציבורי, הגנה על שומרי שבת, ותמיכה בהגירה. כל אלה נשארו על הנייר. והשיעור, אומרים בחוגים ציוניים, ברור: רק בארץ ישראל יהיו היהודים אדונים לגורלם.