תעשיית ארץ ישראל זקוקה למדיניות הגנה ולבנק תעשייתי

מאמר נרחב בדבר סוקר את מצב התעשייה בארץ ישראל ומגיע למסקנות חדות: בלי מדיניות הגנה מצד ממשלת המנדט, אין סיכוי לפיתוח תעשייתי של ממש. הכותב מצביע על כך ששלושה בתי חרושת פרטיים לשפירט מתחרים זה בזה תחרות הרסנית, ומשמידים את רווחיותם ההדדית.

הפתרון המוצע: הקמת בנק תעשייתי שיממן יוזמות חדשות, כינון מכסי מגן על ייצור מקומי, ושיתוף ההסתדרות הכללית בתכנון התעשייתי. ההסתדרות, לדברי הכותב, חייבת לעבור מפעולה מקצועית בלבד לעניין ישיר בייצור ובבניית כלכלה עברית עצמאית.

הרקע: כלכלת ארץ ישראל נשענת עדיין בעיקר על חקלאות ועל בנייה. מגזר התעשייה קטן ומפוצל, ורוב המוצרים המתועשים מיובאים. חסידי ההתיישבות החקלאית טוענים שהאדמה קודמת, אך הכותב גורס שללא תעשייה לא יוכל היישוב לקלוט עולים בקצב הנדרש.

הוועידה המכינה לוועידה הכלכלית העולמית של חבר הלאומים פתחה בישיבותיה בז'נבה (4-23 במאי). שלוש ועדות הוקמו לדון בנושאים המרכזיים: ועדת חקלאות, כספים וסיוע חברתי; ועדת תעשייה, זכיונות ומונופולים; וועדת מסחר, מכסים וחליפין.

הוועידה נועדה לתרום להסרת חסמי מסחר בינלאומיים ולייצב את הכלכלה העולמית. בין הנושאים: הצורך בתיאום מדיניות מכסים בין המדינות, וההשלכות של תנודות המטבע על הסחר הבינלאומי.

ההשפעות הכלכליות של השביתה הכללית באנגליה מורגשות גם מעבר לגבולות בריטניה. סחר הייבוא-ייצוא של פלשתינה, התלוי במידה רבה בקשרי ספנות עם הנמלים הבריטיים, סובל מעיכובים. בתי חרושת לטקסטיל בפרסטון נסגרו בשל מחסור בפחם ובהסעות.

בלונדון הסכימו סוחרי סיטונות להגביל את מחירי המזון לרמה של 30 באפריל, כדי למנוע ניצול המשבר לשם העלאת מחירים.