נראינו ונשמענו
מן ההלוויה ועד היובל - סיפורים מרחובות הישוב
השבוע שעבר היה שבוע של רגעים גדולים וקטנים כאחד. ראינו את הגדולים מספידים ואת הנשים דומעות, שמענו עברית ברורה מפי מי שלא ציפינו, ונודע לנו על חגיגת יובל שקטה של אחד ממייסדי הישוב.
הרגע שנחרט בזיכרון כולם מן ההלוויה היה רגע נאומה של מקסה נורדאו, אשת המנוח. נמסר לנו כי מקסה, שנולדה נוצרייה בדנמרק והתגיירה לאחר נישואיה למכס נורדאו, עלתה לדבר ליד הקבר ונשאה את דבריה בעברית ברורה ורהוטה. הנוכחים, שציפו אולי לצרפתית או לגרמנית, נדהמו ונרגשו כאחד. יש שאמרו כי באותו רגע הפכה מקסה לסמל של ההתחדשות העברית - אישה שבאה מעולם אחר ובחרה בשפתנו.
בשקט רב יותר, ובלא תהלוכות ונאומים, חגג השבוע ז.ד. ליבונטין את חג יובל השבעים שלו. ליבונטין, ממייסדי ראשון-לציון ומחלוצי הישוב, חי בשקט בשנים האחרונות. ידידים ספורים באו לברכו, ונמסר לנו כי הזקן סיפר להם סיפורים מימי היסוד, כשהמושבה היתה עוד כמה אוהלים על גבעה ריקה. שבעים שנה של חיים שראו את ארץ ישראל משתנה מקצה לקצה.

אחותו של זינובייב: ציונית למרות הכל
סיפור מפתיע הגיע אלינו השבוע מרוסיה. נמסר כי אחותו של גריגורי זינובייב, אחד מבכירי המפלגה הקומוניסטית, גורשה מברית המועצות על פעילות ציונית. בעלה ממתין לה בנהלל, המושב הקטן בעמק. לדמיין את הדבר: אחותו של אחד מאדירי הקומוניזם, מגורשת בגלל ציונות, ובעלה חורש אדמה בגליל. אין לך סיפור שמספר את הפרדוקס של זמננו יותר מזה.
שמענו כי בנהלל מחכים לה בציפייה. חברי המושב, רובם צעירים שעלו מרוסיה ומפולין, אמרו כי יקבלו אותה בזרועות פתוחות. 'היא באה מן המקום שעזבנו', אמר אחד מהם, 'וזה הוכחה שעשינו נכון שעזבנו.'
בקצרה
ראש העירייה דיזנגוף נראה השבוע כשהוא מהלך ברחוב אלנבי עם אורחים מחו"ל שהגיעו להלוויית נורדאו
400 עולים חדשים מרומניה ירדו בנמל חיפה; נמסר כי ביניהם כמה משפחות של סוחרים וחנוונים
בבית הקפה של לורנץ ברחוב אלנבי נשמעו ויכוחים סוערים על השביתה באנגליה
חברי קיבוץ דגניה שעלו לרגל ההלוויה חזרו לעמק אחרי יומיים; אחד מהם נשמע אומר: 'תל-אביב גדלה, אני כמעט לא מכיר אותה'
מקורות
מקורות
- גיליונות יומיים 03-06.05.1926
- דבר 07.05.1926