מן העולם
פרופסור אמבר נספה בשרפה בניו-יורק
פרופסור אהרן אמבר, מצרינאי יהודי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבבולטימור, נספה בשרפה שפרצה בביתו בניו-יורק יחד עם אשתו וילדו.
אמבר היה מומחה מן המעלה הראשונה להשוואה בין השפה המצרית העתיקה לבין השפות השמיות. עבודתו ביקשה להראות כי קיים קשר מבני עמוק בין הכתב ההירוגליפי לבין יסודות הלשון העברית והארמית. שיטתו נשענה על ניתוח צורני של שורשים ועל השוואת מבנים דקדוקיים בין שתי משפחות הלשונות.
בחוגים אקדמיים בארצות הברית ובאירופה נחשב אמבר לאחד החוקרים המקוריים ביותר בתחום הלשנות ההשוואתית של המזרח הקדום. הוא פירסם מחקרים מרובים בכתבי עת מדעיים ועמד להשלים חיבור גדול בנושא.
אובדנו של אמבר הוא מכה קשה במיוחד לחקר הקשרים בין תרבויות המזרח הקדום, תחום שמעניין באופן ישיר כל העוסק בלשון העברית ובתולדותיה. הוא היה בן ארבעים ושש בלבד.
אמונדסן מתכנן טיסה לקוטב הדרומי
ראלד אמונדסן, חוקר הקטבים הנורבגי, הודיע כי הוא מתכונן לטוס לקוטב הדרומי בשנה הבאה באווירון 'נורגה', אותו כלי טיס שהעבירו בהצלחה מעל הקוטב הצפוני לפני חודשים אחדים.
האווירון 'נורגה' הוא ספינת אוויר מסוג חצי-קשיח, שתוכננה על ידי המהנדס האיטלקי אומברטו נוביליה. הנסיעה מעל הקוטב הצפוני הוכיחה כי כלי טיס מסוג זה מסוגל לשאת צוות ומכשירי מדידה למרחקים עצומים, גם בתנאי קור קיצוניים ובגובה נמוך יחסית מעל שטחי קרח.
הטיסה המתוכננת לקוטב הדרומי תהיה ארוכה ומסוכנת יותר, שכן המרחקים מבסיסי הזינוק הקרובים גדולים מאלה שבצפון. אמונדסן, שהגיע לקוטב הדרומי ברגל בשנת 1911, יבקש הפעם לסקור את היבשת הקוטבית מן האוויר.
מן הארץ
חפירות בית-שאן נמשכות בעונת הקיץ
חפירות בית-שאן (ביסאן) של אוניברסיטת פנסילבניה ממשיכות בעונת הקיץ הנוכחית, בהנהלת אלן רואו.
האתר הארכיאולוגי בבית-שאן מקשר שכבות מתקופות שונות: מן התקופה המקראית, דרך התקופה ההלניסטית ועד לאנטיקה המאוחרת. החופרים חושפים בניינים ציבוריים, כלי חרס ולוחות כתובים המספרים על חיי העיר במשך אלפי שנים.
עבודת החפירה היא מפעל מדעי רחב ידיים: עשרות פועלים מקומיים עובדים תחת פיקוח ארכיאולוגים אמריקנים, ולצדם מומחים לקריאת כתובות עתיקות ולזיהוי שכבות אדמה. כל שכבה נחשפת בזהירות ומתועדת בציורים ובתצלומים לפני שהמעבר לשכבה הבאה מתחיל.
פינת החי
הירדן הקטן: צפרדע ארץ-ישראלית
בלילות הקיץ החמים, כשהאדמה שותקת והשמש שוקעת מאחורי הגבעות, נשמע מן הביצות ומן הנחלים קולו הצלול של יצור קטן וירוק: הצפרדע. מין אחד מביניהם, צפרדע העצים הארץ-ישראלית, הוא תושב קבוע של עמקי הארץ, ואין לילה חם שאינו מלווה בשירתו.
צפרדע העצים שונה מקרובותיה הגדולות בגודלו הצנוע, שאינו עולה על שלושה סנטימטרים. עורו ירוק בהיר, כצבע עלה רענן, ובאצבעותיו כריות דביקות המאפשרות לו לטפס על גבעולי קנה ועל ענפים דקים. בשעות היום הוא מסתתר בין עלים רחבים, ורק עם רדת הערב יוצא לציד חרקים זעירים.
לפי תצפיות חכמי הטבע, הצפרדע הזכר הוא בעל הקול. שק גרון מיוחד מתנפח כבועה ומשמש תא-תהודה קטן, המגביר את הצלילים עד שנשמעים למרחק עשרות מטרים. הנקבה שומעת ובאה, וכך נערך חיזור שכולו מוסיקה. הביצים מונחים במים רדודים, עטופים במעטפת דבקה שמגינה עליהם מפני דגים טורפים.
נמסר כי הצפרדעים מועילות מאוד לאיכר: בלילה אחד יכולה צפרדע בודדת לבלוע עשרות יתושים, זבובים וחרקים מזיקים. החקלאים בעמק יזרעאל ובעמק הירדן יודעים זאת, ואינם מפריעים לצפרדעים שמקננות בין שורות הגידולים.
יש לדמיין כי ככל שייבושם של הביצות יתרחב בארצנו, יצטמצם בית גידולו של יצור שקט וחרוץ זה. אך לעת עתה, הלילות על גדות הירדן ובעמקי הארץ שייכים לו.

