אספת הוועד הלאומי בירושלים ננעלה לאחר ימים של התנצחות פוליטית חריפה, ובשורה של החלטות ביקשה לחזק את אחיזתם של המוסדות הנבחרים בסדרי הפנים של הישוב. בעוד מז'נבה באה הבשורה כי ועדת המנדטים נטתה אוזן קשבת לתביעות היהודים כלפי חוץ (ראה בעמוד הראשי), פנתה האספה פנימה אל שאלת הסמכות: מי מוסמך להכריע בענייני הישוב ומי מדבר בשמו.
שלוש מחלוקות עיקריות חצו את האספה, וכולן נסבו על אותו ציר עצמו: מלחמת בעלי הבתים בעיריית תל-אביב, מחלוקת חוקת הקהילות שבין המוסדות הנבחרים ובין ההנהלה הציונית, ושאלת ההתאזרחות שעוררה חיכוך בין הרביזיוניסטים ובין מחנה הפועלים והמרכז.
הדיונים נמשכו עד שעות הלילה המאוחרות, ובכמה מהם הושמעו דברים קשים. בחוגי האספה ציינו כי נדירה אספה שבה נחתכו בכפיפה אחת כל כך הרבה עניינים עקרוניים, וכי החלטותיה עתידות להעסיק את המוסדות בשבועות הקרובים.
סדרי הפנים בידי הנבחרים בלבד
פרשת חוקת הקהילות העמידה זה מול זה את המוסדות הנבחרים ואת ההנהלה הציונית. ה' אוסישקין הטעים כי סדרי הפנים של הישוב הם עניינם של מוסדותיו הנבחרים בלבד, וה' בן-גוריון תקף את דרך הפעולה של ההנהלה, שפנתה אל ממשלת המנדט לאשר את החוקה מעל ראשם של הנבחרים.
האספה החליטה כי שאלת סדרי הפנים נתונה בידי הוועד הלאומי ואספת הנבחרים, ודרשה מן הסוכנות היהודית לפעול לתיקון החוקה. עוד נקבע כי על ההנהלה הציונית להימנע מהחלטה מחייבת בטרם יאמרו הנבחרים את דברם.
הרביזיוניסטים נגד ההתאזרחות
שאלת ההתאזרחות נשאה אופי מפלגתי מובהק. נמסר כי עד כה הוגשו כשלושת אלפים וחמש מאות בקשות בלבד, מהן כאלף בירושלים, ומחנה הפועלים והמרכז תבעו לצאת מיד בקריאה פומבית אל הישוב להזדרז ולהתאזרח. הרביזיוניסטים לבדם דרשו לדחות את הקריאה עד שתכניס הממשלה תיקונים בחוק האזרחות.
ה' מיוחס קשר את השאלה אל הבחירות הקרבות לעיריות, והזהיר כי סכנה נשקפת למעמד הציבור היהודי אם לא יתאזרחו רבים בעוד מועד. בסופו של דבר נתקבלה ההצעה לצאת בקריאה וליסד קרן להתאזרחות, חרף התנגדות הרביזיוניסטים.
קיש: תביעת בעלי הבתים מסוכנת
מלחמת הסתדרות בעלי הבתים בתל-אביב בעירייה הגיעה אל בימת האספה. בתביעתם המשפטית טענו בעלי הבתים כי יש לשלול את זכות הבחירה במוסדות העיר מיהודים שהם נתינים זרים. קולונל קיש הזהיר כי נימוק זה, בצאתו מפי יהודים, עלול להמיט תקלה על מעמד העם היהודי בכל הארץ, ובפרט לקראת הבחירות הקרובות לעיריות.
ה' בן-גוריון מחה במרץ נגד התביעה, והאספה ביקשה מן הוועד הפועל להתערב בין הצדדים. בחוגי האספה ראו בפרשה דוגמה לסכנה שבהעדפת אינטרס מקומי וצר על פני טובת הכלל הלאומי.