משבר בחברת הביטוח קונסולידה

ממשלת פלשתינה דורשת מחברת ביטוח זרה המבקשת לפעול בארץ פיקדון של אלף לירות מצריות בלבד. פיקדון קטן זה די בו כדי לפתוח את שערי הארץ בפני כל חברה, איתנה או רעועה כאחד.

מר יעקב מילר, המנהל הכללי של חברת הביטוח יהודה, מטעים כי יש לקבוע פיקוח ממשלתי על פי הדוגמה של מדינת ניו-יורק. שם נתקבל בשנת 1906 חוק ארמסטרונג, התקנות החמורות ביותר שנתקבלו עד כה בעולם הביטוח: החוק מחייב בדיקת פנקסי החברות ואימות הרזרבות שלהן, וכל חברה זרה המבקשת לפעול במדינה חייבת לעמוד בתקנותיו.

לדוגמה מביא מר מילר את חברת ניו-יורק לייף, הנחשבת לראשונה שבחברות הביטוח בעולם: בסוף שנת 1924 הגיעו נכסיה המוכרים ל-1,003,773,762 דולר, למעלה מאלף מיליון. בחוגי הביטוח רואים בסכום זה פרי הפיקוח הקפדני ולא פרי הפיקדון.

פרשת קונסולידה עשויה לזרז את הרשויות לעיין מחדש בסדרי הפיקוח, שכן הנפגעים העיקריים הם דווקא החוסכים הקטנים.

הצעת ההלוואה של ארבעה מיליונים וחצי לירות לממשלת פלשתינה, שעליה מסופר בעמוד הראשון, נשענת על יסוד כלכלי מוצק: הדין וחשבון לשנת 1925-26 מראה עודף של למעלה ממיליון לירות בתקציב הארץ, פרי גידול הכנסות המכס והמסים וצמצום הוצאות ההגנה.

מבחינת המשק המקומי, עיקר חשיבותה של התוכנית בסעיפי הנמלים: שכלול נמל יפו, שמצבו הנוכחי אינו משביע רצון כלל והתלונות עליו מרובות בחוגי הסוחרים, והקמת מתקן נמל חדש בחיפה.

נמל מודרני שיוכל לקלוט אניות גדולות יוזיל את הוצאות היצוא והיבוא. כיום מועברות הסחורות בסירות, שיטה המסבה נזק לסחורה ומייקרת את ההובלה, וחוגי הסוחרים רואים בתיקון המצב צורך שאין לדחותו.

מספרי המכס לשנת 1925 מגלים תמונה חד-משמעית: מתוך 805 מכוניות שנמכרו בארץ באותה שנה, 738 באו מארצות הברית, תשעים אחוזים בקירוב, ושוויין למעלה ממאה אלף לירות. אנגליה, לעומת זאת, מכרה בארץ ארבע מכוניות בלבד.

הסוחרים מסבירים את הדבר במחירן הנוח של המכוניות האמריקניות ובהתאמתן לדרכי הארץ הקשות. עם התרחבות רשת הכבישים והתפתחות שירותי הנסיעה בין הערים, צפוי שוק המכוניות להוסיף ולגדול.

בחוגי המסחר מעירים כי לתחבורת המכוניות נודעת חשיבות גוברת למשק הארץ: היא מקצרת את הדרך בין המושבות ובין שוקי הערים, ומקילה על שיווק התוצרת החקלאית.