ברזיל פרשה מחבר הלאומים

שר החוץ הברזילאי הודיע כי ברזיל מתנתקת רשמית מחברותה במועצת חבר הלאומים. בהצהרתו טען כי המועצה נטשה את האידיאל האמריקני שעמד ביסוד חבר הלאומים, וכי ברזיל אינה יכולה להמשיך להשתתף במוסד שאינו מייצג את יבשת אמריקה כראוי.

המועצה דחתה את ההתפטרות לחודש ספטמבר, בתקווה שניתן יהיה לשכנע את ברזיל לחזור בה. אולם בחוגים דיפלומטיים בז'נבה ובפריז מעריכים כי הפרישה סופית. ברזיל ביקשה מקום קבע במועצה, ומשנדחתה בקשתה, בחרה בצעד הקיצוני.

ספרד נקטה גישה שונה אך לא פחות נוקשה. היא הסכימה לתיקון סעיף 4 של ספר הברית בנוגע לבחירת חברים ארעיים, אולם הודיעה כי לא תשתתף בבחירות כל עוד לא יובטח לה מקום קבוע במועצה. בכך הצטרפה ספרד לשורת המדינות המערערות על מבנה המועצה ועל חלוקת הכוח בחבר הלאומים.

ממשלת בריטניה שלחה נוטה רשמית לממשלת ברית המועצות בדבר משלוח כספים לשובתים בבריטניה. היקס, מזכיר הפנים, הודיע בבית הנבחרים כי ממשלת רוסיה שלחה סכומי כסף למימון השביתה הכללית שפרצה בחודש מאי.

שגרירות רוסיה בלונדון הכחישה את הטענות מכל וכל. אולם ממשלת בריטניה עומדת על דבריה ורואה בהתערבות הרוסית הפרה חמורה של הנורמות הדיפלומטיות. הנוטה דורשת מרוסיה להפסיק את ההתערבות בענייניה הפנימיים של בריטניה.

ראש הממשלה בולדווין הוסיף והודיע כי על הכורים לקבל הפחתת שכר או הגדלת שעות עבודה, וכי אין מקום לפשרה אחרת. דבריו מעידים על התקשחות עמדת הממשלה כלפי השובתים, בעוד שמצבם של הכורים הולך ומחמיר מיום ליום.

נשיא סוריה דמאד אחמד ביי פיזר את הממשלה הסורית ופתח במגעים להרכבת ממשלה חדשה. ההחלטה באה בעיצומו של המרד המתמשך נגד שלטון המנדט הצרפתי, כשתותחנות צרפתית הפגיזה כפרים באזור ע'וטה שליד דמשק.

במקביל נודע כי צרפת הורתה על העברת 30,000 חיילים ממרוקו לסוריה עד ה-1 ביולי. תגבורת בהיקף כזה מעידה על חומרת המצב הביטחוני. המרד הסורי, שפרץ לפני כשנה, אינו דועך למרות הפעולה הצבאית הנמרצת.

פיזור הממשלה נתפס בחוגים דיפלומטיים כסימן לחוסר יכולתה של ההנהגה הסורית להתמודד עם הלחץ הצרפתי מחד ועם דרישות המורדים מאידך. ארץ השכנה לארץ ישראל שרויה באי-יציבות עמוקה.

הרייכסטאג הגרמני קיים דיון סוער בהצעת חוק בדבר רכוש נסיכי גרמניה. ד"ר מארכס, ראש הממשלה, הודיע כי הדרישה להחרים את רכוש הנסיכים ללא פיצויים מנוגדת לקונסטיטוציה של הרפובליקה. הסוציאליסט מילר תקף את הנשיא הינדנבורג על אגרתו שבה התנגד להפקעה.

הוויכוח משקף את הקרע העמוק בחברה הגרמנית בין שמרנים המגנים על זכויות הרכוש לבין שמאלנים הדורשים צדק חברתי. משאל העם בנושא, שנערך לאחרונה, לא השיג את הרוב הנדרש אך הדגים את עוצמת הרגש הציבורי.

באותה ישיבה אישרר הרייכסטאג את ההסכם הגרמני-רוסי, הידוע כאמנת ברלין. ההסכם מחזק את הקשרים בין שתי המדינות ונתפס כצעד של גרמניה לאיזון יחסיה בין מערב למזרח, לאחר הסכמי לוקרנו.