דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום ראשון · א׳ בתמוז תרפ״ו · 13 ביוני 1926
מוסף סוף השבוע · ל׳ בסיון תרפ״ו · 12 ביוני 1926
המאמר המורחב במוסף סוף השבוע — לקריאה במוסף ←

ויכוח הפיסיקה החדשה נמשך באירופה

מן המעבדה

מכניקת הגלים מול מכניקת המטריצות

ארווין שרדינגר
ארווין שרדינגר

הוויכוח המדעי בין שתי תורות חדשות בפיסיקה נמשך בחוגים האקדמיים של אירופה: מכניקת הגלים של ארווין שרדינגר מן האוניברסיטה בציריך, ומכניקת המטריצות של ורנר הייזנברג ועמיתיו בגטינגן ובקופנהגן.

מן הידיעות עולה כי שתי הגישות הוכחו כשקולות מתמטית, כלומר שתיהן מגיעות לאותן תוצאות אף שדרכן שונה לחלוטין. שרדינגר כותב משוואת גלים, דומה לזו המתארת גלים בחבל או בפני המים, ומחשב כיצד "גל" הנלווה לחלקיק מתפשט במרחב. הייזנברג, לעומתו, בונה טבלאות מספרים (מטריצות) ומפעיל עליהן חשבון אלגברי לחיזוי תוצאות הניסוי.

הבדל הגישות אינו רק טכני. שרדינגר סבור כי ניתן לדמיין את החלקיק כמעין גל ממשי, בעוד הייזנברג ובורן טוענים שאין לנסות לצייר את הטבע הזעיר, ויש להסתפק בחיזוי מדידות. הוויכוח, שפרץ מתוך סמינרים ומאמרים בכתבי העת הגרמניים, צפוי להימשך. נמסר כי פיסיקאים רבים מעדיפים את שפת הגלים של שרדינגר מפני שהיא מוחשית יותר, אך תוצאותיה של שיטת גטינגן אינן נפלות ממנה.

מן הארץ

מלחמת הביצות בעמק יזרעאל

האוניברסיטה העברית בהר הצופים
האוניברסיטה העברית בהר הצופים

תוכניות הדברת המלריה בעמק יזרעאל ממשיכות בעונה זו בקצב מוגבר, עם כניסת ימות הקיץ שבהם מתרבים היתושים.

עיקר המאמץ מושקע בייבוש ביצות ובתעלות ניקוז. הרעיון הוא פשוט אך העבודה קשה: יתוש האנופלס, הנושא את טפיל המלריה בדמו, מטיל את ביציו במים עומדים. כאשר מנקזים את הביצה, אין ליתוש מקום רבייה, ושרשרת ההדבקה נקטעת. מלבד הניקוז, מפזרים פועלי ארגון הדסה שמן ירוק על פני שלוליות שלא ניתן לנקז, כדי לחנוק את זחלי היתושים.

ארגון הדסה מפעיל תוכניות בריאות ציבורית גם בירושלים, שם מרפאותיו מטפלות בחולים ומדריכות אמהות בענייני תברואה. לדברי מקורות, שיעור ההיארעות של מלריה בעמק ירד בשנים האחרונות, אך הנגע רחוק מלהיעלם. כל קיץ מביא עמו גל חדש של חולים, ורק עבודה שיטתית ובלתי פוסקת תביא לביעור המחלה.

פינת השדה

קציר החיטה בארצנו

קציר החיטה בארצנו
קציר החיטה בארצנו

עם בוא ימי סיון וראשית תמוז, כשהשמש מכה על שדות הארץ בחומה הולכת וגוברת, מגיע הרגע שאליו ייחל כל חקלאי מיום הזריעה: קציר החיטה. ברחבי השפלה ובעמקי הצפון נראים אלומות זהובות נערמות על הגורן, ורוח הקיץ נושאת עמה ריח קש ודגן.

החיטה הארצישראלית נזרעת בחודשי החורף, בדרך כלל מנובמבר ועד ינואר, כשהאדמה ספוגה מגשמי הסתיו. הגרעין נח באדמה, מכה שורש, ועם הגשמים המאוחרים מעלה שיבולת ירוקה. בשבועות שבין פסח לשבועות השיבולים מזדקנות, והגרגרים מתמלאים עמילן עד שהצמח כולו מצהיב ומתייבש.

הקציר נעשה עדיין ברובו בידיים, במגל חד שהחקלאי מושך לעברו. עובד מיומן קוצר כ-דונם ביום, עבודה מפרכת בשמש הקיץ. את האלומות מובילים לגורן, שם דשים אותם בעזרת בהמה הדורכת על השיבולים, או במורג עשוי קרשים משובצי צורים. הרוח מפרידה בין התבן לגרגר בתהליך הזרייה.

בשנים האחרונות החלו כמה מן המושבות הגדולות להשתמש במכונות קציר שנקנו מאירופה ומאמריקה, אולם המחיר הגבוה והצורך בתחזוקה מרחיקים אותן מידי רוב החקלאים הקטנים. הקצירה הידנית נותרת המציאות של מרבית משקי הארץ. ובכל זאת, כל גורן מלאה היא חג קטן: עמל האדמה הניב את פריו, ולחם חדש יעלה על שולחנות היישוב.

מקורות לידיעה

  • research brief science W24
  • Ha'aretz 13/6/1926 p1