מן העולם
גולגולת עתיקה בגיברלטר
הסטודנטית גארוד, תלמידת אוניברסיטה ומתמחה בפליאונטולוגיה, חשפה בסלעי גיברלטר גולגולת אדם בת כעשרים אלף שנה.
הגולגולת דומה במאפייניה לגולגולת שגילה החוקר פורבס באותם סלעים בשנת 1840. חוקרים מספר אוניברסיטאות באירופה נסעו בימים אלה לבחון את הממצא. כיצד מגיעים החוקרים למסקנה שהגולגולת עתיקה כל כך? הם בוחנים את שכבת הסלע שבה נמצאה, ומשווים אותה לשכבות מוכרות שנחקרו בעבר, שכן כל שכבת סלע משקפת תקופה ידועה בתולדות האדמה.
אם ייקבע כי הממצא אכן בן עשרים אלף שנה, תהיה זו ראיה נוספת לכך שאדם קדום חי באזור מצר גיברלטר בתקופה שלפני ההיסטוריה הכתובה. לדברי מקורות אקדמיים, הממצא עשוי לשפוך אור על קשרי האוכלוסיות שחיו בשני צדי המצר.
מגדל 44 קומות מתוכנן ברומא
תכנית להקמת בנין רב-קומות חסר תקדים ברומא הוצגה בפני האפיפיור ובפני מנהיגי איטליה, כמזכרת ליסוד המשטר הפאשיסטי.
הבנין המתוכנן יכלול ארבעים וארבע קומות, בית מלון בן שלושת אלפים חדרים, אולם ענק ל-13,000 מושבים, ואמבטיות ציבוריות ברוח הרומית הקלסית. מבחינה הנדסית, בנין בגובה שכזה מציב אתגרים כבדים: צריך לשאת את כובד עצמו, לעמוד ברוחות, ולהעלות מים לקומות העליונות בלחץ מספיק. האדריכלים מתכננים להשתמש בשלד פלדה, בדומה לגורדי השחקים האמריקניים.
עד כה טרם נבנה בנין בגובה שכזה באירופה. בניו-יורק עומדים כבר בניינים של ארבעים קומות ומעלה, אולם באירופה טרם עברו את רף העשרים. אם תתגשם התכנית, יהיה זה הבנין הגבוה ביותר בקונטיננט.
מן המעבדה
ויכוח הגלים והמטריצות
נמסר מחוגי הפיסיקה בגרמניה כי הוויכוח בין שתי שיטות חדשות לתיאור התנהגות הכוחות הזעירים ביותר נמשך בברלין, גטינגן וקופנהגן.
שרדינגר הציע שיטה המתארת את החלקיקים כגלים, בדומה לגלי מים המתפשטים בבריכה. הייזנברג, לעומתו, בנה שיטה מתמטית מופשטת יותר, הנשענת על טבלאות מספרים (מטריצות). שתי השיטות מביאות לתוצאות דומות מבחינה חישובית, אך נבדלות בגישתן הפילוסופית.
יש לדמיין את שיטת שרדינגר כמשל: חלקיק הנע בחלל מתנהג כגל המתפשט, ממש כגל קולי המגיע לאוזן. אלא שגל זה אינו גל חומרי שאפשר לראותו, כי אם גל מתמטי המתאר את ההסתברות למצוא את החלקיק במקום מסוים. בחוגי המדע דנים בשאלה אם ניתן לאחד את שתי הגישות.
פינת החי
שפן הסלע בהרי יהודה
בין סדקי הסלעים בהרי יהודה, מירושלים ועד ים המלח, מסתתר בריה קטנה ומפתיעה: שפן הסלע. תושבי הארץ מכירים אותו היטב, שכן הוא רץ בבוקר השכם על פני הסלעים החמים ומשמיע קולות חדים המעירים את כפרי ההר משנתם.
שפן הסלע הוא חיה קטנה כגודל ארנב, אך איננה שייכת לסוג הארנבים כלל. גופו מכוסה פרווה אפרפרה-חומה, אזניו קצרות, ורגליו המיוחדות מאפשרות לו להיאחז בסלע החלק בדיוק מדהים. כפות רגליו רכות ולחות מלמטה, כעין רפידות גומי, והן נצמדות אל הסלע ומונעות החלקה גם במדרון תלול. הוא חי בחבורות משפחתיות, ובכל חבורה יש זקן שומר הצופה על הסביבה ומזהיר את חבריו בקול צרוד בבוא סכנה.
ספר תהלים אומר: 'הרים הגבוהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים'. ואכן כל מי שטיפס על הרי יהודה ראה אותם יושבים על ראשי הסלעים בשעות הבוקר, מתחממים בשמש ומשקיפים על הסביבה בעיניים חדות. החוקר טריסטרם, שסקר את חיות הארץ בדורות הקודמים, תיאר אותם כישיבנים חברתיים שאינם זזים הרחק ממחילתם.
מבחינת הרגלי מאכלו, שפן הסלע אוכל עשבות וצמחים. הוא אוסף עלים, ניצנים ושורשים בשעות הבוקר, ובשעות הצוהריים החמות נסוג אל מחילותיו בסדקי הסלעים. תושבי הכפרים הערביים סביב ירושלים קוראים לו 'ובר' ואינם ציידים אותו למאכל, שכן בשרו אינו מן המועדפים.
הנה כי כן, חיית-הבר הקטנה הזאת הטביעה את חותמה גם בלשון הדיבור היומיומי, גם במזמורי הקודש. המטייל בהרי יהודה בימי הקיץ הללו יטיב לעצור על סלע ולהתבונן סביבו: אם ישקוט רגע, יבחין בעיניים חדות הצופות בו מבין הסדקים.