דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום שני · ט״ו באב תרפ״ו · 26 ביולי 1926
ט"ו באב
מוסף סוף השבוע · י״ג באב תרפ״ו · 24 ביולי 1926
המאמר המורחב במוסף סוף השבוע — לקריאה במוסף ←

הרדיו מגיע למרחקים חדשים

מן הארץ

שינוי בלוח הרצאות האוניברסיטה

הנהלת האוניברסיטה העברית בירושלים הודיעה כי הרצאתו של ד"ר נולאק, שהיתה קבועה להשבוע, בוטלה עקב מחלת המרצה. במקומו ירצה ד"ר שלום בנושא מחקרי.

האוניברסיטה העברית, שנפתחה בשנת תרפ"ה, ממשיכה להרחיב את פעילותה האקדמית. חוקרים מן הארץ ומחוצה לה מגיעים להרצות בפני קהל תלמידים הולך וגדל בהר הצופים.

ביטולי הרצאות אינם נדירים במוסד צעיר הפועל בתנאים קשים, אך ההנהלה מקפידה למצוא מחליפים מתאימים כדי שלא לפגוע ברצף הלימודים.

ניסויים חקלאיים במקוה ישראל

נמסר כי תחנת הנסיונות החקלאיים במקוה ישראל בוחנת זנים חדשים של חיטה עמידים בחום הקיץ הארצישראלי. הניסויים נועדו למצוא זנים שיתנו יבול גבוה גם בשנות בצורת.

החקלאות בארץ ישראל מתמודדת עם אתגר כפול: חום קיצוני בקיץ ומחסור במים. המדענים בתחנה משלבים ידע אירופי עם התאמה לתנאים המקומיים, ומנסים ללמוד מן הניסיון הערבי בגידולי בעל.

לדברי מנהל התחנה, ממצאים ראשוניים מעודדים: זנים אחדים מן הסטפה הרוסית הראו עמידות טובה בעונה הנוכחית.

מן העולם

הרדיו מגיע רחוק יותר

נמסר כי תחנות שידור רדיו באירופה משפרות את טווח הקליטה שלהן. מהנדסי חברת מרקוני מדווחים על הצלחה בשידור קולי למרחקים שלא היו אפשריים לפני שנה בלבד.

עקרון הפעולה פשוט בעיקרו: גלים חשמליים נשלחים מן האנטנה המשדרת ומתפשטים באוויר ככדורי אור הנפלטים ממגדלור. מקלט הרדיו, בעזרת סליל ושפופרת ואקום, קולט את הגלים ומתרגמם חזרה לקול נשמע.

לדברי מקורות בלונדון, שיפורים בשפופרות ההגברה מאפשרים כעת קליטה צלולה במרחק של מאות קילומטרים מן המשדר. יש לדמיין כי בעוד שנים אחדות ישמע קולו של קריין לונדוני גם בבתי ירושלים.

פינת החי

הנמר הסורי: שריד אחרון בהרי הגליל

הנמר הסורי: שריד אחרון בהרי הגליל
הנמר הסורי: שריד אחרון בהרי הגליל

בין הסלעים הגבוהים של הגליל העליון, שם הוואדיות עמוקים והצמחייה סבוכה, חי עדיין יצור שרוב תושבי הארץ מכירים רק מפי השמועה: הנמר הסורי, או בלשון הציידים המקומיים, הפהד.

הנמר הסורי קטן מאחיו האפריקני, משקלו כארבעים קילוגרם בלבד, ופרוותו מנוקדת בכתמים שחורים צפופים על רקע חיוור. הוא ניזון מצבאים, שפני סלע, ולעתים מעיזי הרועים. ציידיו מספרים שהוא נע בשקט כצל, וכמעט לעולם אינו נראה ביום.

חוקר הטבע הבריטי טריסטרם תיאר את הנמר בספרו על חי הארץ עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת, ומאז הולכת ופוחתת כמותו. ציידים בדואים מכרו את עורותיו לסוחרים בדמשק, והערכות מקומיות מדברות על עשרות בודדות ששרדו.

באזור מטולה וראש פינה מספרים זקני המושבה על מפגשים נדירים עם הנמר בלילות חורף. הוא אינו מסוכן לאדם אלא אם כן הוא נלכד בפינה, אך הופעתו מעוררת יראה ופחד כאחד.

שאלת שמירתו של הנמר טרם עלתה על סדר יומן של רשויות המנדט, אך חוקרי טבע בירושלים מצביעים על הצורך להגביל את הציד לפני שהמין ייעלם לגמרי מן הארץ.

מקורות לידיעה