חיי התרבות העברית בארץ פורחים בימים אלה: בתל אביב ובירושלים נפתחו הבמות להצגות חדשות, והעיתונות הספרותית מתלהבת.
שני תיאטרונות עבריים פעילים בימים אלה בארץ ישראל, ושניהם שואבים קהלים נלהבים. בתל אביב הוצגה מחזה חדשה, ובירושלים ממשיך תיאטרון 'אהל' את סיבובו בהצגות מיצירותיו של י.ל. פרץ.
מן הארץ
"יושקה המוזיקנט" בתיאטרון העברי
התיאטרון העברי בתל אביב הציג את 'יושקה המוזיקנט' מאת אטם רומב, והמשורר והמבקר אביגדור המאירי כתב על ההצגה את ביקורתו בעיתונות.
דמותו של יושקה, הנגן היהודי המהלך בדרכים, נוגעת בשאלת הזהות היהודית בתפוצות ובארץ החדשה. המחזה מתאר את חייו של מוזיקנט נודד שמנגינתו היא כל עולמו, ובה הוא מוצא את פרנסתו וגם את טעם חייו.
התיאטרון העברי מבקש למצוא את דרכו בין יצירות מתורגמות לבין מחזות מקוריים בעברית. ההצגה הנוכחית מציגה חומר ממסורת היידיש, מותאם לבמה העברית ולקהל הארצישראלי.
מן העולם
"אהל" ממשיך בירושלים
תיאטרון 'אהל' של הפועלים המשיך בסיבובו בירושלים עם הצגות מיצירותיו של י.ל. פרץ. אחרי ההופעה הראשונה ביום שלשום, קיים התיאטרון הופעה נוספת בפני קהל ירושלמי.
סיבוב ההופעות של 'אהל' בערי הארץ מעיד על הצמא לתרבות עברית חיה, ועל מקומו של התיאטרון כגשר בין יצירות היידיש הקלאסיות לבין הקהל העברי החדש בארץ ישראל.
תיאטרון 'אהל' פועל כמפעל של ההסתדרות הכללית ומכוון את הצגותיו בעיקר לקהל הפועלים. בניגוד ל'הבימה' הפועלת במוסקבה, 'אהל' יצר את ביתו בארץ ישראל ומבצע סיבובים בכל הערים.
שבעים שנה להוגה הציונות הרוחנית
חגיגות יום הולדתו השבעים של אחד העם, שנערכו אתמול בחיפה ובירושלים, מזמינות להתבונן במורשתו הספרותית. מאמריו, ובראשם 'לא זה הדרך' ו'על פרשת דרכים', עיצבו את שפת הוויכוח הציוני מאז שנות התשעים של המאה הקודמת.
אחד העם לא היה סופר בדיוני ולא משורר. כוחו היה בפרוזה המחשבתית: ניתוח חד, הגיוני, של מצב העם ושל תנועת התחייה. הוא לימד דור שלם לכתוב עברית של מחשבה, לא רק של רגש.
כסופר השפיע על ביאליק, על ברנר, על ברדיצ'בסקי, ועל כל מי שניסה לחשוב בעברית על שאלות של זהות, לאום ותרבות. אפילו מי שחלק עליו השתמש בכלים שהוא עצמו יצר.