עונת הקיץ באירופה מביאה עמה שפע של הצגות ומופעים באוויר הפתוח ובתיאטראות הגדולים.

בברלין ממשיכה הבמה האקספרסיוניסטית לעורר ויכוחים. המפיקים הגרמניים מעזים הצגות שבעיני הציבור הבורגני נחשבות לפרובוקציה, ובעיני הצעירים הן הדבר היחיד ששווה לראות. בווינה, בירת המוזיקה, ממשיכה האופרה הממלכתית להציג רפרטואר קלאסי לצד יצירות חדשות. בפריז מעסיקה את הקהל שאלת הקולנוע: האם הסרט האילם ימשיך לשלוט, או שמא הנסיונות להוסיף קול לתמונה הנעה ישנו את הכול?

הקולנוע האילם נמצא בשיאו. האולמות מלאים, הכוכבים מרוויחים הון, וההפקות האירופיות מתחרות באמריקניות. נמסר כי בברלין לבדה פועלים כיום למעלה ממאה בתי קולנוע, והקהל דורש סרטים חדשים בכל שבוע.

תיאטרון ציון בירושלים העלה השבוע את 'האדם המת' (Der toyter mentsh) מאת שלום אש, ביצירה שנכתבה לפני כעשרים שנה אך עדיין מדברת אל הקהל בעוצמה.

המחזה עוסק בחיי יהודי בעיירה קטנה שנקלע למעגל של חטא, אשמה וכפרה. אש, הסופר היידי-עברי שנולד בפולין ומתגורר כיום בארצות הברית, ידוע בעזותו: הוא אינו נרתע מתיאור הצדדים האפלים של החיים היהודיים, ואינו מנסה ליפות את מה שאחרים מעדיפים להסתיר.

ההצגה בירושלים, בעברית, היא אירוע בפני עצמו. תרגום יצירה מיידיש לעברית אינו רק החלפת מילים, אלא העברת עולם שלם מלשון הגלות ללשון הארץ. השחקנים ביצעו את חלקם בנאמנות, ואם ההפקה לא תמיד הגיעה לשיא הדרמטי שאש התכוון אליו, הרי שעצם קיומה של הצגה עברית כזו בירושלים הוא הישג.

שלום אש (נולד 1880 בקוטנו שבפולין) הוא מן הסופרים הפוריים ביותר בספרות היידית. ספריו תורגמו ללשונות רבות, והוא ידוע גם לקוראים שאינם יהודים. ביצירותיו מתערבבים ריאליזם חריף עם רגישות דתית עמוקה, ו'האדם המת' הוא אולי הביטוי הצלול ביותר לשילוב הזה.