ירידה תלולה במחלת הטיפוס בארץ

מספרי החולים בטיפוס המעים ירדו מתשעים וששה ביוני לחמשה בלבד בעשרת ימי אוגוסט הראשונים, ובחוגי הרופאים רואים בכך פרי הפקוח הסניטרי.

המספרים שנתפרסמו מלמדים על ירידה עקבית: במחצית יולי הראשונה נרשמו ארבעים מקרים, במחציתו השניה שנים עשר בלבד, ובעשרת ימי אוגוסט הראשונים חמשה. חלוקת המקרים לפי המקומות: עשרה בירושלים, עשרים ושמונה ביפו, חמשה עשר בחיפה, עשרה בטבריה, חמשה בבאר שבע ועשרים ושמונה במושבות.

וכיצד נבלמת מגפה? חידק הטיפוס עובר מאדם לאדם במים ובמזון שנטמאו, והזבוב אף הוא נושאו על רגליו. משמפקחים על הבארות ועל שוקי המזון, ומבדילים את החולה מן הבריאים, נקטעת השלשלת שבה עובר החידק, והמספרים היורדים הם העדות הנאמנה לכך.

הממשלה נקטה אמצעים חדשים נגד התפשטות מחלת הדבר בבהמות: נאסר להוציא בהמות מן המושבה שנתגלתה בה המחלה ומכפרי הערבים הסמוכים לה.

טעמו של ההסגר פשוט: מגפה ההולכת על ארבע נעצרת משעוצרים את הרגלים. כל עוד אין הבהמות עוברות ממקום למקום, אין החידק מוצא לו דרך אל העדרים הבריאים, והמחלה כלה מאליה בתחומה.

נמסר מאמריקה כי הנרי פורד עומד לגשת ליצור המוני של אוירונים קטנים, שמשקלם מאה חמשים וחמשה קילוגרמים ומהירותם מאה שלשים וחמשה קילומטרים בשעה.

לפי הידיעות מבקש פורד לעשות לאוירון את אשר עשה למכונית: להעבירו מן הסדנה של יחידים אל פס העבודה הגדול, שבו כל פועל מוסיף את חלקו והמכונה יוצאת מוגמרת בהמוניה. משקלו הקל של האוירון המוצע, כמשקלם של שני אנשים בלבד, הוא שיוזיל את בנינו.

יש לדמיין כי אם תצלח הדרך, יהיה האוירון הקטן בעוד שנים מצוי בחצרות כאשר מצויה היום המכונית.

חפירות שנערכו בתלוליות דנסטבל אשר באנגליה חשפו קבורת שרפה מתקופת הברונזה, ובה נמצאו אחד עשר שלדים.

תקופת הברונזה היא התקופה שבה למד האדם לצרף נחשת ובדיל למתכת קשה, בטרם ידע את הברזל. מנהג קבורת השרפה, שבו נשרפו המתים ואפרם נטמן בכלי חרס, היה נהוג בה בארצות רבות, והתלוליות הנשאות מעל הקברים הן המוליכות את החוקרים אל הממצאים.