דלג לתוכן העמוד
bookmark

ד׳ באלול תרפ״ו14 באוגוסט 1926

מעתמול

מוסף סוף השבוע

יום שבת · ד׳ באלול תרפ״ו · 14 באוגוסט 1926

הצמח שפועם, המגפה שנעצרה

בוזה מוכיח בלונדון כי לצמחים מקצב פנימי, ורופאי חיפה עוצרים מגפת טיפוס בעמק

השבוע שעבר הביא שתי ידיעות מדעיות בעלות משקל: בלונדון הציג פרופ' בוזה ממצאים חדשים על מנגנון הפעימה בצמחים, ובארץ ישראל דיווחו רופאי חיפה על עצירת מגפת הטיפוס בעמק יזרעאל. בין לבין, מגפת הבקר מאלצת את הווטרינרים לבחון מחדש את שיטות ההסגר.

השבוע שהסתיים הציג שתי פנים של המדע: זו החוקרת את תעלומות החיים בגבעול צמח, וזו הנלחמת במחלה בבשר ודם. שתיהן מזכירות כי המדע אינו עניין של מעבדה בלבד, אלא כלי שקיום היום-יום תלוי בו.

מחקר מדעי
מחקר מדעי

הקרסקוגרף חושף פעימה בגבעול

פרופ' ג'גדיש צ'נדרה בוזה מכלכותה הציג בפני האגודה הבריטית לקידום המדע בלונדון ממצאים חדשים על מקצב פנימי בצמחים, באמצעות מכשיר שבנה בעצמו.

המכשיר, הקרוי קרסקוגרף, מגדיל תנועות זעירות של גבעול צמח פי עשרת אלפים, ורושם אותן על לוח מסתובב כקווים עולים ויורדים. עקרון הפעולה דומה לזה של סיסמוגרף הרושם רעידות אדמה, אלא שכאן הנמדד אינו זעזוע קרקע אלא תנועת נוזלים בתוך רקמת הצמח. בוזה הראה כי התנועה אינה אקראית: יש לה מחזוריות קבועה, כמו דופק.

מהו המנגנון? בוזה טוען כי קיים בגבעול הצמח מעין משאבה פנימית, שדוחפת נוזלים מן השורשים אל העלים בפעימות סדירות. המשאבה הזו, כך הוא מסביר, פועלת על בסיס שינויי לחץ ברקמה, בדומה לאופן שבו הלב דוחף דם בעורקים. ההבדל הוא שאצל הצמח אין שריר מכווץ, אלא רקמה רגישה שמתכווצת ומתרחבת בתגובה לגירויים חיצוניים: אור, חום, ומגע.

ניסוי נוסף הראה כי כאשר מטפטפים רעל על גבעול, הפעימה מואטת ונעצרת, בדיוק כפי שלב של בעל חיים מואט תחת הרעלה. בוזה הדגים זאת בפני הקהל בלונדון: צמח שחי ופועם על הבמה, ולאחר טיפת כלורופורם, עצר. הקהל החריש.

חלק מן הבוטניקאים האירופיים מקבלים את ממצאיו בזהירות, וטוענים כי תנועת נוזלים בצמח אינה בהכרח פעימה מאורגנת אלא תגובה מכנית פשוטה. בוזה משיב כי הסדירות שהוא מודד אינה מתיישבת עם תגובה אקראית. הוויכוח פתוח, אולם העובדות שנרשמו בקרסקוגרף עומדות לעיני כל.

מגפת הבקר: מה יודע המדע על הנגיף

צווי החירום שהוציא הנציב העליון נגד מגפת הבקר (רינדרפסט) מעוררים שאלה: מהי המחלה הזו, ומדוע היא כה מסוכנת?

רינדרפסט היא מחלה נגיפית הפוגעת בבקר, בכבשים ובעיזים. הנגיף מתפשט במגע ישיר בין בעלי חיים או דרך מזון ומים מזוהמים. תסמיני המחלה כוללים חום גבוה, פריחה בפה, שלשולים קשים ומוות תוך ימים ספורים. שיעור התמותה בעדרים שלא חוסנו עלול להגיע לשמונים אחוז ויותר.

שיטת ההתמודדות העיקרית שהמדע הווטרינרי מציע כיום היא הסגר מוחלט: הפרדת בעלי חיים חולים מבריאים, איסור העברת בהמות בין מחוזות, ושחיטת בהמות נגועות. בארץ ישראל, שבה עדרי הבקר קטנים ומפוזרים בכפרים ערביים ובמושבות יהודיות כאחד, ההסגר מסובך במיוחד: הגבולות בין המחוזות אינם גדורים, ובעלי החיים נעים בחופשיות.

חיסון נגד רינדרפסט קיים עקרונית מאז עבודתם של רופאים וטרינריים בהודו הבריטית בשלהי המאה הקודמת, אולם הוא אינו זמין בכמויות מספיקות בפלשתינה. הנציבות הזמינה חומרי חיסון מצרפת, ונמסר כי משלוח צפוי להגיע בשבועות הקרובים.

מגפת הטיפוס בעמק נעצרה

בית החולים בחיפה דיווח כי מגפת הטיפוס שפרצה בעמק יזרעאל בשבועות האחרונים נעצרה, לאחר שהוקצו שמונים מיטות ייעודיות לטיפול בחולים.

הטיפוס, המועבר בכינים ובתנאי תברואה לקויים, פגע בעיקר בפועלים שעבדו בייבוש הביצות ובחריש. העבודה בעמק מתנהלת בתנאים קשים: אוהלים צפופים, מים מעטים, וחום קיץ כבד. רופאי בית החולים הממשלתי בחיפה ורופאי הדסה עבדו יחדיו לבידוד החולים, לחיטוי הבגדים ולריסוס נגד כינים.

הצלחת המאבק מלמדת כי גם בתנאים קשים, פעולה רפואית מאורגנת יכולה לעצור מגפה. הרופאים מדגישים כי הדרך למניעה היא שיפור תנאי המחנות ואספקת מים נקיים, לא רק טיפול בחולים שכבר נדבקו.

התאנה בימי הקיץ

בימי אוגוסט אלה, כשהשמש עומדת גבוה מעל עמק השרון ומישור החוף, מבשילים פירות התאנה בגינות ובחצרות ארץ ישראל. עץ התאנה הוא מוותיקי עצי הפרי של ארצנו, ואין כמעט חצר כפרית שאין בה אחד ממנו.

התאנה (פיקוס קאריקה) שייכת למשפחת התותיים, ומוצאה כנראה מאסיה הקטנה או מאזורנו שלנו. העץ ידוע מן המקרא ומן המשנה, ומוזכר כבר בספר בראשית. פרי התאנה מורכב למעשה מפרח הפוך: מה שאנו אוכלים אינו פרי במובן הרגיל אלא מעין שק בשרני שבתוכו מצויים עשרות פרחים זעירים. ההאבקה נעשית בידי צרעה קטנה ביותר, הנכנסת דרך פתח צר בתחתית הפרי ומעבירה אבקה מתאנה אחת לחברתה.

בארץ ישראל מצויות זנים רבים של תאנה. הנפוצים ביותר בגינות הערביות הם ה'ביאדי' בעל הקליפה הירוקה והבשר האדמדם, וה'סוואד' הכהה. במושבות היהודיות החלו בשנים האחרונות לשתול זנים שהובאו מצרפת ומספרד, ובתחנת הניסיון מקווה ישראל בוחנים את התאמתם לקרקע ולאקלים המקומי.

התאנה אוהבת חום ושמש ואינה דורשת הרבה מים, ולכן היא מתאימה במיוחד לאזורים השחונים של הארץ. עץ בודד יכול לתת מאות קילוגרמים של פירות בעונה טובה. הפירות נאכלים טריים, מיובשים, או נלחצים לעיגולים שמחזיקים חודשים ארוכים. בכפרי הגליל ובמושבות השומרון, ייבוש תאנים על גגות הבתים הוא מחזה קיצי מוכר: שורות שורות של פירות חצויים, שטוחים על מחצלות, והשמש עושה את מלאכתה.

כיצד פועל הדבר

  • פעימת הצמח: בוזה מודד שינויי עובי של גבעול בקצב סדיר. העיקרון דומה למד דופק: מכשיר רגיש נצמד לגבעול ורושם כל התרחבות והתכווצות על נייר נע. הסדירות היא שהפתיעה: לא תגובה חד-פעמית אלא מחזור חוזר.
  • הסגר וטרינרי: העיקרון פשוט אך הביצוע מורכב. יש לזהות בהמה חולה לפני שהיא מדביקה את שכנותיה, להפריד אותה, ולחטא את המקום שבו עמדה. בעדר גדול, האיתור הוא האתגר העיקרי.
  • חיטוי נגד כינים: רופאי עמק יזרעאל השתמשו בריסוס בגדים בחומר כימי ובהרתחת מים. הכינה נושאת את חיידק הטיפוס בקיבתה ומעבירה אותו באמצעות עקיצה. חיסול הכינה הוא חיסול המחלה.

בקצרה

  • פרופ' זייטלין נוסע למוסקבה לבחון כתב יד עתיק שנמצא בספרייה רוסית. נמסר כי מדובר בקטע ממגילה שייתכן ותשליך אור חדש על תקופת בית שני.
  • בתחום הרפואה, ממשיכים חוקרים באירופה לשכלל את תכשיר האינסולין לטיפול בסוכרת, שנתגלה לפני ארבע שנים בקנדה. הטיפול אינו ריפוי אלא שליטה, ומחירו עדיין גבוה מכדי שרוב החולים יוכלו לעמוד בו.

מקורות

  • הרצאת פרופ' בוזה בכינוס האגודה הבריטית לקידום המדע, לונדון, אוגוסט 1926
  • דיווחי הנציבות העליונה על מגפת הבקר, אוגוסט 1926
  • דיווחי בית החולים הממשלתי בחיפה ורופאי הדסה
  • ידיעות מן העיתונות הבריטית והמקומית