קחו חצילים גדולים, שניים או שלושה לפי מספר הסועדים, ושימו אותם על האש הגלויה עד שהקליפה תשחיר ותבקע מכל צד. סימן טוב הוא כשהחציל מתרכך כולו ונשמע צליל נמוך כשמנענעים אותו. הסירו מן האש, הניחו בקערה והמתינו עד שיצטנן כדי מגע. קלפו את הקליפה השרופה, והבשר הרך שבפנים טחנו במדוכה עם שום כתוש, מלח, ושמן זית טוב בשפע. יש המוסיפים מעט טחינה, ויש המוסיפים מיץ לימון חריף. שתי הדרכים טובות.

הגישו על צלחת שטוחה, שפכו מעל מעט שמן זית נוסף, ופזרו פטרוזיליה קצוצה דק. לצדו הניחו עגבניות חתוכות ובצל טרי, ולחם פיתה חם מן התנור. זהו מאכל קיץ שלם, שאינו דורש בישול ממושך ואינו מכביד בחום.

החצילים הקלויים הם מאכל שאין בית בארץ ישראל שאינו מכיר אותו. בכפרים הערביים ובמושבות היהודיות כאחד, הריח של חציל על האש הוא ריח של ערב קיץ. המתכון עצמו אינו של איש אחד, הוא במסורת הבית, ואין שתי נשים שעושות אותו בדיוק אותו דבר. האחת מרבה בשום, האחרת מעדיפה טחינה, והשלישית אינה מוסיפה דבר מלבד מלח ושמן. כולן צודקות.