שנת הבצורת: היבול החקלאי נפגע קשות

ערב ראש השנה נהוג לאכול רימון ולברך שתהא השנה מלאה מצוות כגרגריו. אך מעבר למנהג, הרימון הוא אחד מפרותיה המופלאים של ארצנו, וסודותיו הצמחיים ראויים להכרות מקרוב.

עץ הרימון שייך למשפחת הלוטרתיים ומגיע לגובה של שלושה עד חמישה מטרים. הוא פורח באביב בפרחים אדומים, בעלי חמישה עלי כותרת עבים, ופריו מבשיל בסתיו. הפרי עצמו הוא מבנה ייחודי בעולם הצומח: קליפה עבה ועורית מכסה מאות גרגרים, כל אחד עטוף בציפוי בשרני שקוף-אדמדם, ובתוכו גרעין יחיד.

הרימון גדל בארץ ישראל מימים קדומים. בתורה הוא נמנה על שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. ציורי רימונים עיטרו את מעיל הכוהן הגדול ואת עמודי בית המקדש. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חרסים עתיקים עם דגמי רימונים.

מבחינה חקלאית, הרימון עמיד ביותר. הוא סובל חום, מסתפק במעט מים, ושורשיו חודרים עמוק בקרקע. בפרדסי ארץ ישראל הוא גדל ללא מאמץ רב, ופירותיו נמכרים בשווקי יפו ותל אביב. יש בו חומרים מזינים רבים, ומיצו שימש בימי הקדם גם לצביעה ולרפואה.

בחלקות הניסיון של מקווה ישראל נבדקים זנים שונים של רימונים מפרס, ממצרים ומצפון אפריקה, בתקווה למצוא זנים שייתנו פרי גדול יותר ומתוק יותר. אולם גם הרימון המקומי, הוורוד-אדמדם שגדל בין הסלעים, הוא פרי מעולה.