קבוצת מדענים בינלאומית הזהירה השבוע כי גידול האוכלוסייה העולמית עלול להקדים את כושר הייצור החקלאי.

לפי הידיעות, החוקרים טוענים כי שטחי הקרקע הראויים לעיבוד מגיעים לגבולותיהם ברוב היבשות, וכי שיטות הדישון והחרישה הנוכחיות אינן מצליחות להגדיל את היבולים בקצב הנדרש. לדבריהם, ללא פיתוח שיטות חקלאיות חדשניות, מהפכה בזני הזרעים, ושימוש מושכל בדשנים כימיים, עלולה האנושות לעמוד בפני מצוקת מזון בעוד עשרות שנים.

האזהרה מצטרפת לעבודתם של חוקרי הקרקע והחקלאות באירופה ובאמריקה, ובייחוד לעניין הגובר בתחנות הניסוי החקלאיות. בארץ ישראל, התחנה החקלאית בעתלית ובית הספר מקווה ישראל עוסקים בניסויי גידולים מותאמים לקרקע ולאקלים המקומיים. ייתכן כי דווקא הניסיון הארצישראלי בגידול בתנאים קשים יוכל לתרום ידע לשאלה הגלובלית.

בימי אלול, כשחום הקיץ מתחיל לרפות וימי הסליחות מתקרבים, ניכר שינוי בכרמי הזיתים שעל גבעות יהודה ושומרון: הפרי הירוק שתלה מן הענפים כל הקיץ מתחיל לשנות צבע, מירוק בהיר אל ירוק כהה, ובעוד שבועות אחדים ייצבע בשחור-סגלגל. הזית הוא עץ של סבלנות.

עץ הזית, שהוא מעתיקי עצי התרבות בעולם, גדל בארץ ישראל מאז ימי קדם. שורשיו חודרים עמוק לתוך הסלע הגירני, ויכולתו לשרוד בתנאי יובש ממושכים הפכה אותו לנאמנו של החקלאי ההררי. זיתי הגליל ידועים בשמנם העשיר; זיתי יהודה גדלים על גבעות שרוחות מערביות מלחכות אותן כל ימות החורף.

תהליך ההפריה של הזית מפתיע: פריחתו חלה באפריל-מאי, באשכולות קטנים של פרחים לבנים עדינים, שרובם המכריע אינם מופרים כלל. מתוך מאות פרחים באשכול, רק אחדים יהפכו לפרי. הרוח נושאת את אבקת הפריה ממרחק ניכר, ולכן כרם זיתים בודד עלול להניב פחות מכרם הסמוך לאחרים. הפרי מתפתח לאט, במשך ארבעה חודשים ויותר, וזו הסיבה שעצים שפרחו באביב נותנים פרי רק בסתיו.

שמן הזית מופק בבתי בד, שבחלקם עומד אבן טחינה כבדה שנגררת במעגלים על ידי חמור או פרד. הפרי הכתוש נלחץ בין מחצלות שזורות, והשמן זורם אל גיגיות אבן. בגליל העליון ובסביבות שכם פועלים בתי-בד שעובדים בשיטה זו כמעט ללא שינוי מאות שנים. לאחרונה חודרות לארץ מכבשים הידראוליות מאיטליה ומצרפת, המגדילות את כמות השמן המופקת מכל טון זיתים.

חקלאי הישוב החדש, שרוב ניסיונם בגידולי שדה ובפרדסי הדר, מתחילים לגלות עניין בגידול הזית. הקרן הקיימת נוטעת זיתים בנגבי הגליל, וכמה מושבות הוותיקות שבהן גדלו זיתים מימי הברון מגדילות את שטחי הכרמים. עץ שאינו דורש השקיה, עמיד בפני מחלות, ומניב שמן שערכו בשוק גבוה, הוא בחירה נבונה לארץ שמימיה מועטים.