דף הילדים
הנמלה והגרגר האחרון
בשדה גדול על גבעה בגליל חיה נמלה קטנה ושחורה, ושמה שקדנית. כל ימות הקיץ עבדה שקדנית ללא לאות: נשאה על גבה גרגרי חיטה מן השיבולים שהותיר הקוצר, גררה פירורי לחם שנפלו מצידו של פועל עייף, ואספה זרעי חרצית יבשים מקצה השביל. מחסנה מתחת לאדמה התמלא לאט לאט.
יום אחד, בסוף הקיץ, כשהשמש עדיין קופחת אך הרוח כבר מביאה ריח של שינוי, מצאה שקדנית גרגר חיטה גדול במיוחד. הגרגר היה כבד עד שהנמלה הקטנה התקשתה לגרור אותו. היא משכה ודחפה, סחבה וגלגלה, אך הגרגר נתקע שוב ושוב באבנים ובשורשים.
חגב ירוק ישב על עלה ליד השביל וצפה בה. "למה את עמלה כל כך?" שאל בעצלתיים. "הקיץ עוד כאן, השמש חמה, ויש אוכל בכל מקום. בואי, שבי ונשיר יחד." שקדנית לא עצרה. "החורף יבוא," אמרה, "ומי שלא אסף בקיץ ילך רעב בגשם." החגב צחק וקפץ לו אל השדה.
לקראת ערב, אחרי שעות של עמל, הגיעה שקדנית אל פתח מחסנה. היא גלגלה את הגרגר האחרון פנימה, סדרה אותו ליד שאר האוצר, ונאנחה בסיפוק. כל הגרגרים היו מונחים בשורות ישרות, כמו שיבולים בשדה. היא ידעה שכשירדו הגשמים ותנשב רוח צפונית קרה, היא תשב במחסנה החם ותאכל בשלווה.
ומה היה עם החגב? כשבאו ימות הגשמים הראשונים, נשמע דפיקה קלושה על דלת מחסנה של שקדנית. החגב עמד בחוץ, רטוב ורועד. שקדנית פתחה את הדלת, הביטה בו רגע, ואמרה: "היכנס. יש מספיק לשנינו. אך בקיץ הבא, חגב יקר, שניינו נעבוד." והחגב, שלמד את הלקח, הנהן בראשו.
חידה
מה הוא הדבר שיש לו כתר אך אינו מלך, יש לו שורשים אך אינו עץ, ויש לו עיניים אך אינו רואה?