ידיעות
דין וחשבון על נסיעת ז׳ניבה
הועד הלאומי התכנס בירושלים לדיון בשאלות מנהלתיות ובעניני האוטונומיה העברית בארץ. באסיפה נמסר לראשונה דין וחשבון על תוצאות נסיעתה של המשלחת לז׳ניבה, ולפי הידיעה מנתה המשלחת חמישה חברים.
עיקר הדברים נגע ביחס שבין המשלחת ובין שולחיה. נמסר כי הועד הלאומי לא נתן לה שום פקודה, כי אם כוח רשמי בלבד. הדיון נגע גם לועדת המנדטים ולדברים שנאמרו בה, ולדעת המוסר אין הם לטובתנו.
שם המוסר נמחק בדפוס שלפנינו, ולפיכך אינו נזכר כאן.
פקודה וכוח רשמי אינם שני נוסחים של דבר אחד. משלחת ההולכת עם פקודות אינה רשאית להסכים לדבר שלא הוסמכה לו; משלחת ההולכת בכוח רשמי בלבד מכריעה במקומה. וההכרעה נופלת אז בידי היושבים באולם, לא בידי היושבים בירושלים.
ההסתדרות מחזירה את הסבלים
הועד הפועל של הסתדרות העובדים החליט להחזיר אל ההסתדרות את קבוצת הסבלים שהוצאה ממנה לפני זמן מה. ההחזרה באה לאחר שהסבלים הסכימו כי חלוקת העבודה תיעשה בידי בא כוח הועד הפועל ובידי לשכת העבודה.
לא השכר עמד ביסוד הסכסוך אלא השאלה מי קובע מי עובד. קבוצת סבלים המחלקת את העבודה בעצמה היא לשכת עבודה קטנה העומדת ברשות עצמה, וההסתדרות רואה בלשכה המרכזית את יסוד כוחה.
ההסכם מחזיר אפוא את חלוקת העבודה אל הלשכה ואת הסבלים אל ההסתדרות. אם יעמוד במבחן העונה הבאה במחסנים ובנמל, אין בידינו לומר.
מה טיבה של הקבוצה?
בעתונות היום נמשך הויכוח על טיבה של הקבוצה כצורת התיישבות בארץ. השאלה שהועמדה היא אם הקבוצה היא יציר שהובא מן הגולה, או ביטוי עברי וארצישראלי שצמח כאן.
השאלה נראית שאלה של עיון ואינה כזאת. מי שרואה בקבוצה יציר שהובא מבחוץ יבקש להתאימה אל תנאי הארץ או להחליפה בצורה אחרת, ומי שרואה בה יצירה מקומית יבקש להרחיבה ולהעמיד עליה את ההתיישבות הבאה. בין שתי התשובות עומדות קרקעות, הלוואות ואנשים.
הויכוח מובא כאן כפי שנתפרסם, בלא שמות הכותבים: הטור שבו נדפס לוקה בקריאה.