בדין וחשבון שמסר מיניסטר הקולוניות, מר ל. ס. איימרי, בועידת הקיסרות שבלונדון, אמר כי לאחר חמש או שש שנים של מנהל מתמיד ובלא פניות בא שפור גדול במצבה המדיני של ארץ ישראל.
ועידת הקיסרות שבלונדון, שעל מסגרתה הודענו במדור הזה אתמול, שמעה דין וחשבון מפי מיניסטר הקולוניות. הסקירה סוקרת את מעמדן של המושבות, של הפרוטקטורטים ושל אזורי המנדט, ופרק אחרון בה מוקדש למזרח הקרוב. בלשון המקור פתח המיניסטר את הפרק הזה ואמר כי קודם שיחתום את דבריו עליו לומר דבר על המזרח הקרוב, אותו אזור חדש של השפעה בריטית, שבו עוסקים הם בערש הישן ביותר של הישוב האנושי: ארצות שכחן הטבעי גדול ואוכלוסיהן בעלי כשרון טבעי גדול, ארצות שהיו עזובות מאות שנים ואין הן יכולות להתאושש אלא לאט מן המצב שבו הושארו.
ובפרק שעל הארץ: שש שנים של מנהל כזה, אמר, הביאו עמן שפור גדול במצב המדיני. הערבים, אף שמנהיגיהם המדיניים מבקרים את הצהרת בלפור ומתנגדים לה ולהקמתו של בית לאומי יהודי בארץ, באו לראות כי יראתם היתה בלא יסוד, ולא היתה כאן מדיניות של דחיקת האוכלוסיה היושבת בארץ מפני המון של מהגרים יהודים. ועוד אמר כי הם רואים שזרימתו של ההון היהודי ובואם של מתישבים בעלי הון תרמו לגדולה ולשגשוג של האוכלוסיה הערבית במידה שוה לזו שבה תרמו לקהלה היהודית.
ומכאן הגיע אל השאלה הפוליטית שבמנהל. לדבריו נעשה בעניני החברה ובשאר הענינים שתוף פעולה ידידותי לא מעט, ואילו עמדת אי ההשתתפות המדינית היא שמנעה עד כה את פעולתם של מוסדות נבחרים; והוא מקוה כי העמדה הזאת תבוא לקצה מעט מעט. דברי המיניסטר ניתנים כאן כלשונם, ואין אנו מוסיפים עליהם פירוש.
ועל עבר הירדן אמר כי היא נמשלת בנפרד מארץ ישראל, תחת הוד רוממותו האמיר עבדאללה. שני המעשים הגדולים שנעשו בה מאז הועידה שקדמה הם, לדבריו, צרופו של פלך מעאן שבדרומה אל תחומה המנהלי, ובזה הגיעה עבר הירדן עד ים סוף; וקביעתם הסופית של הגבולות שבינה ובין נג׳ד, היא סולטנות אבן סעוד, שנעשתה בידי סיר גילברט קלייטון בסוף השנה שעברה. והוא מקוה כי יהיה בכך סוף לפשיטות המדבר שהכבידו כל כך על המנהל שם.
מאה אלף ליש״ט לקרן השביתה
מלונדון נמסר כי פדרצית הכורים הבריטיים קבלה מרוסיה מאה אלף ליש״ט תרומה לקרן השביתה.
ובאותו בקר הגיעה ידיעה שניה: המועצה הכללית של הטרייד-יוניונים החליטה להציע מס של שילינג אחד לחבר לטובת קרן הכורים, ומס כזה מחייב הפסקתם של סניפים שלא ישלמו אותו. הפדרציה מצדה הכחישה שיש פילוג בקרבה, וטענה שלא דנה כלל בהסכמים המחוזיים, ״כי פירושם הוא הארכת שעות העבודה״.
והמספר שבא הבקר הוא זה: במכרות אנגליה עבדו היום חמישים אלף חמש מאות ושמונה עשר איש. הוא עומד לצד הכחשת הפילוג ולצד מס השילינג, ושלושת הפרטים האלה הם כל שהגיע אלינו הבקר על שביתת הכורים.
תשעים ושנים נעצרו בפריז
מפריז נמסר כי נתגלה בעיר קשר להמית את המלך אלפונסו מלך ספרד ואת הגנרל פרימו דה ריברה, ראש ממשלתו, ותשעים ושנים מן הקושרים נעצרו.
׳דבר׳ של הבקר מוסיף פרט שאינו בידיעה האחרת: המשטרה פעלה, לדבריו, רק לאחר שכמאה וחמישים מן המעורבים היו ידועים לה כבר. שני המספרים אינם שוים והם מתיחסים לשני דברים שונים, לעצורים ולידועים, ואנו מדפיסים את שניהם כפי שבאו.
ומן המקור האחר נמסר כי גם המשטרה בספרד גלתה קשר, והוא קשור בממשלה. לשון הידיעה אינה מבררת אם אותו קשר הוא זה שנתגלה בצרפת, ואין אנו מכריעים בה.
צרפת מוחה, איטליה מתנצלת
הציר הצרפתי ברומא הופיע במיניסטריון החוץ ומחה על המקרים שארעו בבנגאזי ובטריפולי, ועל מקום שבו נדרש הקונסול הצרפתי להציב דגל איטלקי בצד הדגל הצרפתי.
ה׳ גרנדי, סגן מיניסטר החוץ, הביע את התנצלותו לפני הצירות הצרפתית ואמר שהנאשמים ייענשו בכל חומר הדין. אותו מעשה עצמו בא אלינו הבקר משני צדדיו: בעתון האחד נמסר כי הפאשיסטים התקיפו את הקונסוליה הצרפתית, ובעתון השני באו המחאה והתשובה עליה.
ומבולוניה, בהמשך לידיעות שמסרנו בימים האלה: נמסר עתה כי יש המטילים ספק אם האיש שנהרג בידי ההמון היה המתנקש כלל. לפי הידיעה נבהל האיש מקול הירייה והתחיל לרוץ, ומפני שרץ נהרג. כותרת המקור היא ״הלינטש, רצח טעות?״, והיא לשון העתון ולא לשוננו. ומרומא נמסר באותו בקר כי ראש הממשלה מוסוליני חזר אליה מבולוניה, והעיר קבלה את פניו בדגלים.
הסינט: רוב דחוק לריפובליקאים
בהמשך לדיווח שמסרנו אתמול על הבחירות בארצות הברית באו הבקר המספרים הסופיים של הסינט: ארבעים ותשעה מקומות לריפובליקאים, ארבעים וששה לדמוקרטים, ומקום אחד, לפי הידיעה, לנציג הפועלים. בלשון המקור נצחו הריפובליקאים ברוב דחוק, אף שהפסידו מקומות גם בסינט וגם בקונגרס.
ועוד נמסר באותה ידיעה כי חמישה יהודים נבחרו לקונגרס; שמותיהם לא הגיעו אלינו. ו׳דבר׳ של הבקר מוסיף כי ההכרעה בקונגרס תהיה בידי הריפובליקאים המתונים.
ובשאלת המשקאות החריפים, שעליה הודענו אתמול: ה״לחים״ קבלו במדינת ניו יורק רוב של מיליון, ופירושה של ההצבעה, לפי הידיעה, הוא דרישה שהקונגרס יתן לכל מדינה ומדינה לקבוע לעצמה את אחוז הכוהל המותר. ושתי מדינות דחו את ההצעות לשנויו של החוק הקיים.