בועידה הארצית השניה של קרן היסוד בירושלים נשא ד״ר שמריהו לוין נאום תשובה על נאומו של ה׳ ז׳בוטינסקי, וכפר בטענה שעם ישראל מלא כבר את חובתו ונתן את המאכסימום.
שני נאומים עמדו זה מול זה בועידה, ולוין הציג את שניהם בפתח דבריו. הראשון אמר שמה שעשה העם עד עתה אין בו די, ושעליו לעבוד הרבה יותר ולתת הרבה יותר. ואחריו, ובלשונו של לוין, ״בא איש אחר, נואם מכובד, עם השיטה של הרביזיוניסטים, ואומר בפירוש: עם ישראל מלא את חובתו, עם ישראל נתן את המאכסימום״; ומאחר שאין המאכסימום הזה מספיק לבנינה של ארץ ישראל, יש לדרוש מבעל המנדט שיתן את כל האפשרויות.
״ואם לא יתרצה״, שאל לוין, ״מה יהיה אז?״ ועל השאלה הזאת, אמר, אין תשובה מלאה. ואת תשובתו שלו הביא מן העבר: ״הלכנו לארץ ישראל בשעה שלא היה עוד שום מנדט״; ובתקופה שלפני המלחמה, בזמנו של עבדול חמיד, ״לא היה לנו שום בטחון כאן בארץ״, ואף על פי כן נטו רבים מאתנו לבנות את עתידם בה. ״איני יודע איך ההיסטוריון הבא יתיחס לאנשים אלה״, אמר, ״אבל אני חושב שהם הצליחו, ואני חושב לעצמי לכבוד גדול שגם אני השתתפתי בבנין הזה״.
ומכאן אל עיקר טענתו, והיא טענה של מספרים. ״עם ישראל נתן את המאכסימום? כלום!״ אמר, ״המאכסימום של עם ישראל הוא חצי מליון לשנה?״ וכלום הגיע העם עד לנקודה האחרונה, שאין התפתחותו אפשרית יותר, עד שיהא צורך בכח הנמצא מחוץ לאומה. ״אני רוצה להבין את המחזה הזה״, אמר.
ומשל הביא, והוא הגיע אלינו קטוע: כפרי ששלח שקי קמח ובקש שיכתבו עמהם מכתב נאה, והמכתב בא מלא מליצה על הצפרים ועל השדות. שאר דברי המשל לא נמסרו, ואין אנו משלימים אותם מדעתנו.
ובקשה אחת בקש מן הועידה, ושיעורה חמש שנים. כשנוסדה קרן היסוד, אמר, דובר גם אז על הכרזת הלואה לאומית; דנו בדבר שלושה ימים והחליטו ליצור לעת עתה את הקרן, ואם תצליח הקרן בחמש השנים הבאות יהיה כבר מקום להלואה הלאומית. ״איני נביא ואיני בעל חשבון היסטורי, יכול להיות שאטעה״, אמר, ״אבל כך נדמה לי״. ומכאן, לדבריו, אין רשות להתיחס אל הקרן כאל אחת מן הקרנות: ״הקרן הקימת נוסדה בשביל גאולת הארץ, וקרן היסוד נוסדה בשביל גאולת הארץ בלבבות העם״; ורחוק ממנו הדבר, הוסיף, לזלזל בקרן הקימת.
וסיומו היה פניה ישרה אל אנשי השיטה האחרת. ״איני אומר שלא תשתדלו לפני הממשלה, איני אומר שלא תעשו גדודים. תעשו גם גדודים, אבל דבר אחד אני מבקש מכם: שלא תוותרו על העם היהודי, ושלא תחלישו את כחו באמרכם שהוא נתן כבר את המאכסימום. אני יודע שאפילו אחד מאתנו לא מלא את חובתו״. ושני מנהליה של קרן היסוד, ה׳ ליב יפה וד״ר הנטקה, עתידים להגיע לירושלים בקרוב, לאחר מסעות במזרח אירופה ובמרכזה.
ובליל שבת נפתחת בתל אביב ועידתה הארצית של הסתדרות הציונים הריביזיוניסטים, באולם ״השחר״. הועידה נמשכת עד יום הראשון, ונעילתה בבית העם ביום הראשון, וה׳ ז׳בוטינסקי ירצה בה. ומירושלים נמסר כי בשובו אל העיר בימים האלה ישתתף גם במסבת חיילי הגדודים העברים המשוחררים, ומלבד שיחות פרטיות לא ידבר שם ברבים.
הועידה נגד הרכוז המופרז
ועידת אחדות העבודה, היא הועידה שבה נשא הקולונל ווג׳ווד את נאומו, קבלה שורה של החלטות על ארגונה של התנועה, וראשונה שבהן מופנית אל הפנים. בלשון ההחלטה: ״הועידה מוצאת שבמועצות הפועלים העירוניות נהוגה שיטת רכוז מופרז, מרחיקה את צבור הפועלים מהשתתפות אקטיבית ומהשפעה על הנהלת עניניו״.
ושלושה שנויים דורשת הועידה. הראשון, לתחום את סמכותה של מזכירות המועצה אל הפעולה האכזקוטיבית בלבד, וזכות ההחלטה בשאלות החשובות תהיה למועצה ולה בלבד. השני, להנהיג חוקת בחירות יחסיות בכל ועדי האגודות המקצועיות. והשלישי, לקבוע את איזור פעולתה של המועצה העירונית בתחומי העיר שבה היא יושבת, ולתת אוטונומיה שלמה לועדי הפועלים שבנקודות הסמוכות.
ובצורת הארגון המקצועי יצאה הועידה נגד האגודה הצרה: ארגון באגודות צרות, נפרדות וסגורות מגביר, לדעתה, את האינטרס המקצועי האגואיסטי של האגודה ומרחיק אותה מחובתה לקליטת העליה במקצוע; ותחתיה היא רואה כיסוד את ההסתדרות התעשיתית הרחבה, המכילה את כל המקצועות הקשורים בענף תעשיה אחד. ובענין לשכת העבודה נקבע כי הנהלתה תיבחר בבחירות יחסיות, ושההרשמה וקביעת התור וחלוקת העבודה ייעשו לפי שיטה אחת קבועה בכל הארץ ולפי ספרי רשום מיוחדים, ושרשימות התור תתפרסמנה בלשכה באופן קבוע. ועוד הוחלט שיוסד על יד הועד הפועל של ההסתדרות הכללית משרד עבודה ארצי, שיקבע את הפוליטיקה התעריפית ויפקח על הלשכות המקומיות.
והחריפה שבהחלטות נוגעת בכסף. הועידה מוצאת כי צורת אסוף הכספים של קפא״י בגולה אינה הולמת את תנועת העבודה העברית בארץ ישראל, ומטילה על הועד המרכזי להעמיד את השאלה הזאת בועידת ההסתדרות הקרובה. כך נמצא שבאותו שבוע עצמו נדונה שאלת אסוף הכספים בשתי ועידות ובשתי לשונות שונות.
ביקורת על חנוך הנוער העובד
ובפרק החנוך לא חסכה הועידה את שבטה מן מוסדותיה שלה. בראשונה היא מציינת את חשיבותה של הפעולה לארגון הנוער העובד בארץ, להגנת עניניו הכלכליים ולחנוכו ברוח שאיפתה של תנועת העבודה הארץ ישראלית.
ומיד לאחריה, בלשון ההחלטה עצמה: הרוח המעמדית המונחת ביסוד הפעולה החנוכית המתנהלת כיום אינה מתאימה לדרישות התרבותיות ולשאיפות הלאומיות והחברתיות של תנועת העבודה בארץ, ועל מוסדות המפלגה ועל חבריה לסייע בפעולה אקטיבית לשנויו של הכוון הזה. ועוד נמסר לועד המרכזי לבחון אם יש צורך בקיומה של הסתדרות מיוחדת לצופים.
ולצד הביקורת באה דרישה מעשית: פעולה אינטנסיבית לאיגודו של הנוער בארץ לכל שדרותיו, בעיר ובכפר, לשם הכשרתו לעבודה ולחיי חברה. וכן הוטל על הועד המרכזי לקבוע ועדה מיוחדת שתברר את היסודות לפעולתה של ועדת התרבות בחנוך ובהשכלה העממית בכפר ובעיר, ובכלל הברור דרכי החנוך ותכנו, שאלת האוטונומיה של הועדה ותחומיה, ופעולתה הספרותית; מסקנות הברור תשמשנה מצע לסדורה מחדש.
שנוי בשלטון ירושלים?
מקורות שונים מאשרים את הידיעה שעומדים להפריד את ירושלים ממחוז יהודה ולעשותה פלך מיוחד, תחת מושל הכפוף במישרין אל המזכיר הראשי. פרטי התכנית אינם בידינו, ואף לא הודעה רשמית מטעם הממשלה.
ולצד הידיעה הזאת מתחדשת השמועה שסיר רונלד סטורס יעזוב את משרת מושל ירושלים, אם לקפריסין ואם למשרה אחרת בארץ מחוץ לעיר. אין זאת אלא שמועה, ואנו חוזרים עליה בלשון שבה הגיעה אלינו.
ובאותו בקר נמסר כי סיר רונלד סטורס ולדי סטורס מגיעים לירושלים מחר בבקר. בין בואם ובין השמועה אין בידיעות שלפנינו שום קשר, ואין אנו קושרים ביניהם.
״פלשתין״ מכחיש ומוחה
העתון ״פלשתין״ מכחיש את הידיעה שנדפסה ב׳הארץ׳ על כשלון תעמולתו לשביתה בשני בנובמבר, וטוען כי השביתה לא נתקיימה מחמת המצוקה הכלכלית ולא מחמת כשלון התעמולה.
ולגוף הענין הוא מוסר כי בשני בנובמבר נערכה ביפו אספת עם גדולה, ולאחר הנאומים הוחלט לשלוח אל הנציב העליון מחאה נגד הצהרת בלפור. ועוד נמסר כי תלמידים ערבים מסוריה, מעיראק, ממצרים, מן הסודאן ומן הארץ שלחו טלגרמות מחאה אל חבר הלאומים, אל מיניסטריון החוץ הבריטי ואל הנציב העליון.
הידיעה היא בת השני בנובמבר ומדווחת היום, ואנו מוסרים אותה כתגובה מאוחרת ולא כמעשה בן יום. תשובה מטעם הממשלה או מטעם הנציבות לא נמסרה.
ועידת השיח׳ים תובעת בחירות
על ועידת השיח׳ים שנערכה בכרך הודענו בקצרה, ועתה נודע כי כשישים שיח׳ים מכל חלקי עבר הירדן השתתפו בה. בלשון המקור: ״ששים שיח׳ים מכל חלקי עבר הירדן נכחו״.
שתי תביעות העמידה הועידה. האחת, שהממשלה תכנס את המועצה בהקדם האפשרי; והשניה, שכל חבריה ייבחרו, ולא מחציתם בבחירה ומחציתם במנוי, כרצון הממשלה. ועוד הוחלט לבקש הקלה במסים.
ומשלחת מטעם הועידה יצאה אל עמאן להציג את תביעותיה לפני האמיר עבדאללה. הוא יעץ להם ראשונה לפנות אל הנציג הבריטי הראשי בפועל, והם סרבו לעשות כן; ולאחר מכן קבל אותם, ולאחר שדנו בשאלות הבטיח למלא את תביעותיהם.