ז׳בוטינסקי נושא היום את נאום הסיום

ועידת ״אחדות העבודה״ שנסתיימה עתה בתל אביב החליטה לדרוש את סדורה של מלוה לאומית פנימית על יסוד תכניות השקעה, להלחם בספסרות הקרקעות ולהשיג את הכרתה של הסתדרות הפועלים העברים בידי ההנהלה הציונית, לשם מסירת עבודות לאומיות לידיה בקבלנות. השלישית שבשלוש הדרישות היא החריפה שבהן, שהיא מכוונת אל גוף שמעל למפלגה ולא אל יריב מפלגתי.

ועוד נתקבלו שם החלטות על אוטונומית הקהילה העברית, על הועידה הכלכלית הציונית שבלונדון, על ייצוג בהנהלה, על סולם המשכורות במוסדות הציוניים, על סדור עבודות צבוריות כפתרון למשבר, על ההתישבות בארץ בשנה הבאה, על העבודה במושבות, על מוסדות העבודה השונים, על העליה, על פועלי מסילת הברזל, על הבחירות לעיריות, על היחסים עם האינטרנציונל, וכן על רדיפת החברים ברוסיה. הועידה שלחה ברכות אל הקרן הקימת לישראל ביובלה, אל ארגון הפועלים הלאומי שבאמריקה ואל מפעל קרן היסוד.

אחד עשר חברים נבחרו לועד הפועל של המפלגה, ובהם ה״ה בן-צבי, ברל כצנלסון, ד. בן-גוריון, טבנקין, מ. שרתוק, אידלסון, י. מרמינסקי וש. קפלנסקי. המקור מונה אחד עשר נבחרים ונוקב עשרה שמות, וחלק מהם משובשים בעמוד שלפנינו; על כן אנו נוקבים את הבהירים שבהם ואומרים ״ובהם״, ואין אנו משלימים את הרשימה מדעתנו.

ל״מראת אל-שרק״ נמסר כי השמועות על התפטרותו של סיר תומס הייקראפט, השופט הראשי, אינן נכונות, וכי סיר תומס לא הגיש את התפטרותו כלל. העתון ההוא אומר כי מתחילה ראה את הידיעה בחשד, מפני ש״השופט הראשי הוא הפנינה היחידה מסוגה בתולדות בתי המשפט של ארץ ישראל והוא דוגמה חיה של הצדק הבריטי״.

ברם ״פלסטין״ מודיע באותו בקר עצמו כי סיר תומס אמנם התפטר, בהגיעו לגיל הפרישה. שני עתונים, שתי מסירות הפוכות על אותו אדם ובאותו יום, ואין אנו מכריעים ביניהן; תבוא הודעה רשמית ונדפיס אותה.

ומחיפה בא הבקר הד של אותו ענין עצמו: הידיעה על התפטרותו של השופט שטרומזה, שהתהלכה ב״הצפון״, נמסרת כמוקדמת מזמנה, והשופט נתבקש להשאר במשרתו לזמן נוסף. שתי התפטרויות של שופטים בבקר אחד, ובשתיהן אין העתון שהדפיס את השמועה הוא העתון שהדפיס את ההכחשה.

ומן הבקר הזה גם ידיעה שלישית מבתי המשפט: ביום השישי שעבר דן בית הדין העליון שבירושלים בערעורו של השיך מוסטפה אל-ח׳ליל מסוריה על דרישת השלטונות הצרפתיים בדבר הסגרתו. נמסר כי הוא אחד המתקוממים, כי נאסר ברבת עמון והועבר לירושלים, וכי פסק הדין עדיין לא הוכרז. איות שמו עלול להיות משובש בעמוד שלפנינו, ואין אנו מוסיפים עליו פרט.

בירושלים נדונה השאלה בדבר הצורך בראש עיריה יהודי לעיר, ונשמעה דרישה לשנוי בהנהגתה. ״דאר היום״ של הבקר נותן לשאלה הזאת מקום בעמודו הראשון.

והשאלה אינה עומדת בפני עצמה: הבחירות לעיריות החלו בתל אביב ובערים אחרות שבארץ, ושאלת זכות הבחירה בהן עומדת לדיון. ועוד נדון חוק הבחירות לעיריות בנוגע להגבלות שבו על זכות הקול. כלומר ששתי שאלות נפרדות באות הבקר כאחת: מי ראוי להנהיג עיר, ומי זכאי להצביע בה.

ובאותה שאלה עצמה נדון בעתונות גם ענין הבחירות המשותפות ליהודים ולערבים כאמצעי לשיתוף פעולה ולעבודה משותפת. נאום שנשא בענין הזה אורח מלונדון הובא כאן בגליון הקודם, ולפיכך אין המדור הזה שב אל טיעוניו.