דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום ראשון · א׳ בכסלו תרפ״ז · 7 בנובמבר 1926
מוסף סוף השבוע · כ״ט בחשון תרפ״ז · 6 בנובמבר 1926
המאמר המורחב במוסף סוף השבוע — לקריאה במוסף ←

קול מלונדון אל ניו יורק בלא חוט

מן העולם

מנסיון אל שירות מסחרי

מקלט רדיו משנות העשרים
מקלט אלחוט ורמקול קרן מראשית שנות העשרים

ה׳דיילי אכספרס׳ למד מניו יורק כי הנסיונות בטלפוניה אלחוטית מעל האטלנטי, שנעשו בשתי שנים משני עברי הים, עומדים להגיע לשלב המעשי, וכי שירות מסחרי יפתח לפני תום השנה.

השיטה שעליה מדובר עובדת כך: מסר הנאמר במכשיר טלפון רגיל בלונדון עובר בחוטים שמתחת לאדמה אל התחנה האלחוטית שברגבי, ששם הותקן מכון מיוחד לטלפוניה אלחוטית, ומשם הוא נורה שלושת אלפים מיל מעל האוקינוס. התשובה הבאה מעבר לים נקבלת בסקוטלנד, ומשם היא מועברת בכבלי הטלפון אל המנוי היושב בלונדון.

והמלאכה הקשה אינה בשליחה אלא בקבלה. המקלט הוא כאזן המטה עצמה אל קול שופר רחוק, וכל רעש הקרוב אליה מחריש אותו; ולפיכך העבירה חברת הרדיו של אמריקה את תחנת הקבלה שלה למעלה מחמש מאות מיל אל פנים מדינת ניו יורק, הרחק ממרכזי פעולת הרדיו, ובית הדואר שבלונדון עשה כנגדה והעביר את שלו אל סקוטלנד. במקום מבודד כזה נמצאה הקבלה בהירה ביותר.

הזמן הדרוש לשיחה כזאת, נמסר, אינו ארוך מן הזמן הדרוש לשיחה שבין לונדון ומנצ׳סטר. שיחות בין אנשים בלונדון ובניו יורק בטלפונים רגילים נערכו כבר לפני שנה, אך אלה היו נסיונות יוצאים מן הכלל ובתנאים נוחים, ואין להקיש מהם על שירות העומד לרשות הקהל יום יום.

״ביים ווירלס״ ואחור המברקים

דיוקן מרקוני
גוליילמו מרקוני, חלוץ השידור האלחוטי

ממכתב לונדון: המכשירים שהתקינה חברת מרקוני בשירות ה׳ביים ווירלס׳ החדש שבין בריטניה וקנדה, פרי הישגיו האחרונים של הסינטור מרקוני בתקשורת אלחוטית למרחקים, עושים אותו לא רק יעיל ומהיר אלא אף זול.

בשני שילינג וששה פנס אפשר לשלוח מכתב מברק של עשרים מלים לקנדה, והוא מגיע שמה בדקות מעטות. ארצישראליים היושבים בלונדון קראו את הידיעה בענין ואף בקנאה, בהשוותם אותה אל השירות הדל שבין בריטניה ובין ארצנו. תלונות הוגשו למיניסטר הדואר הבריטי, ונשאלו שאלות בבית הנבחרים על האחור הכבד במכתבי המברק שבין לונדון וירושלים.

אף שירות הכבלים ׳ויה איסטרן׳ אינו משביע רצון, והאחור בא מן ההעברה מחדש באלכסנדריה ובקהיר. התרעומת גדולה עוד יותר על השירות האלחוטי שבין אוכספורד וקהיר, שבו נמסרות ידיעות העתונות באחור של עשרים וארבע שעות.

ה׳ ו. הדסון, מיניסטר הדואר של ארץ ישראל, נמצא עתה בחופשה באנגליה ויחזור לארץ בסוף נובמבר, וארצישראליים יהיו אסירי תודה אם יעלה את הענין בעודו בלונדון.

מן המעבדה

מה שעדיין אינו ידוע באלחוט

תרשים בקוים של מקלט אלחוט ובו סליל, שפופרת ואזניות
תרשים מעגל של מקלט אלחוט חד-שפופרי

׳המדע לא הוציא עדיין מן האלחוט את כל סודותיו׳, כך נאמר באותה ידיעה עצמה, ׳ויש תופעות שאין להן ביאור, ואין להסירן אלא בנסיונות של סבלנות׳.

שתי שאלות עומדות עתה לבדיקה. האחת, מה הוא אורך הגל הטוב ביותר לשדור כזה. אורך הגל הוא המרחק שבין רכס לרכס בגל היוצא מן האנטנה, ושתי תחנות השולחות באורכי גל קרובים זו לזו דורכות זו על זו, כשני דוברים המדברים בבת אחת בחדר אחד, ואזן השומע אינה מפרידה ביניהם. ולפיכך נעשים עתה שינויים כדי להמעיט את ההפרעות שמן האויר ואת חפיפתם של אורכי הגל.

והשניה, מה הן השעות הנוחות ביותר לשדור. ידוע מכבר לאנשי האלחוט כי אין השעות שוות זו לזו, ושקליטה למרחק גדול עולה בלילה יפה מביום; טעמו של דבר ומדת הסמיכה עליו הם מן הדברים שהנסיונות באים לברר. ומי שתמה למה דרושות שתי שנות נסיון לשיחה אחת, הנה התשובה: לא בבנין המכונה הקושי, אלא בלמידת האויר שדרכו היא עובדת.

פינת החי

העגור, הקורא מגבהי הסתו

בלילות האלה, לפני שנתן הלב את דעתו עליו, בא הקול. לא קריאה של עוף אחד אלא המולה של רבים, גבוהה מכל גג, חוזרת ונשנית והולכת ונמוגה אל הדרום. אין רואים דבר, ואם יצא אדם אל המרפסת ויתלה את עיניו בחשכה, לא ימצא אלא כתם נע של כנפים. זה העגור, והוא עובר עתה על ארצנו.

מעבר הסתו אינו חדש בארץ הזאת. העגור נזכר בנביא בכלל העופות היודעים את עתם: ׳ותר וסיס ועגור שמרו את עת באנה׳, והדברים נאמרו בתוכחה על האדם שאינו יודע את עתו כמותם. עוף גדול הוא, גבהו כמטר ויותר בעמדו, אפור כאפר, וצוארו ורגליו ארוכים; ואין לערבו בחסידה הלבנה והשחורה, שאף היא עוברת כאן, ולא באנפה היושבת בבצות.

שתי תכונות יש לעגור, ושתיהן מתבארות ממבנהו. האחת, סדר המעוף: הלהקה הולכת בשורת חץ, זוית שראשה אחד ושני אגפיה נמשכים אחריו. העוף שבראש פורע את האויר, והבאים אחריו עולים בשובל שהוא מניח ומוצאים בו מעוף נוח יותר; ומשייגע הראשון, יורד אל הצד ואחר תופס את מקומו. והשניה, הקול: קנה הנשימה של העגור מתפתל ונכרך פתולים פתולים בתוך עצם החזה, כמין חצוצרה הכרוכה על עצמה, ומשום כך קולו עז ונישא למרחק גדול יותר מכל עוף שבגדלו.

מאין בא ולאן הוא הולך? חכמי הטבע שתרו את הארץ מספרים כי העגורים העוברים כאן בסתו באים מבצות הצפון הרחוק; יש מהם המוסיפים דרך אל מצרים ואל מעבר לה, ויש החונים בחורף בבצות החולה ובבקעת הירדן, מקום מים ומרעה. ביום הם יורדים אל השדות הרכים ואוכלים גרעינים ושרשים, ועל כן אין האכר אוהבם ביותר; ובלילה הם עולים ושבים לדרכם. הנוסע בעמק בחדשי החורף עשוי למצוא אותם עומדים בשורה ארוכה על גדת מים, איש על רגל אחת, שקטים כאבנים, עד שיקום אחד ויקרא ויקומו כולם אחריו.

מקורות לידיעה

  • ״פלשתין בולטין״, 7 בנובמבר 1926, עמוד 2
  • ׳הארץ׳, 7 בנובמבר 1926, עמוד 1
  • ׳דבר׳, 7 בנובמבר 1926, עמוד 1