ועד שנוסד בפירנצה לחקירת ארץ ישראל החליט לשלוח בסתו הבא משלחת מדעית אל ים המלח ואל עמק הירדן, ובראשה יעמוד כנראה פרופסור לגיאוגרפיה מרומא.

בראש הועד עומד ד״ר פיליפו די פיליפי, מי שסדר לפני המלחמה את המשלחת האיטלקית אל הימאליה. בין חבריו שני יהודים: פרופ׳ רוברטו אלמג׳ה, המלמד גיאוגרפיה באוניברסיטה שברומא, והרב ברומא ה׳ סאצירדוטי. נמסר כי בראש המשלחת עצמה יעמוד ה׳ אלמג׳ה, ועל ידו יעבוד ד״ר בראוויר, שהוא שהציע את החקירה הזאת ועליו הוטלו ההכנות כאן במקום.

ותחלת הדבר בקונגרס הגיאוגרפי הבינלאומי שנתכנס בקהיר בשנה שעברה. שם העיר גיאוגרף גרמני את תשומת לבם של הצירים האיטלקים אל חקירתה של הארץ הזאת ואל ים המלח במיוחד, ומקהיר באו צירים אחדים הנה ועמם ד״ר בראוויר. משם ואילך נעשה הדבר ועד, ומן הועד תהיה משלחת.

ועל המכון עצמו נמסרו שני דברים. בהודעה האנגלית נאמר כי יהיה פתוח לכל המתענין במדע, וכי לא תהיה לו שום תכלית מעשית מלבד החקירה הטהורה. בהודעה העברית נאמר כי נשקלת הקמתו בירושלים, וכי תולים בו תקוה לאמץ את הקשר שבין הארץ ובין איטליה. מכון שאין לו תכלית מעשית אינו מכון שאין לו תוצאות, וזה כל ההבדל.

אחרי ההודעה הרשמית על התפשטות הגחלת בעין חרוד נמסר מפי סופר במקום כי סכנת המחלה חלפה לגמרי, וכי שני המקרים הראשונים נשארו גם המקרים היחידים.

המקרה הראשון קרה בעדר הכבשים, בעדר שמנינו היה סמוך למאתים, ושתים נגעו בו. מיד הודיעו על כך לשלטונות הוטרינריים, ורופאי הבהמות שבאו חסנו את כל הכבשים שבמקום. מאותה שעה לא קרה מקרה נוסף, ובעדר הבקר של עין חרוד לא נגעה המחלה כלל.

ולמה מחסנים עדר שלם ולא את החולות שבו? משום שהגחלת אינה עוברת מכבשה אל כבשה כדרך שעובר השעול, אלא עולה מן האדמה: זרעה מתקיים בעפר המרעה שנים אחר שנפלה שם בהמה חולה, וכל הרועה שם עלולה להעלותו. מי שמחסן את הבריאות מקדים את המחלה, ומי שממתין לחולה בא אחריה. ומאז הראה לואי פסטר כי אפשר לחסן בהמות מפני המחלה הזאת, נעשה החסון מעשה שבשגרה.

ודבר אחד נמסר שראוי לשים אליו לב: בעין חרוד סבלו מן הפקודה שהכריזה על המקום אזור נגוע יותר משסבלו מן המחלה עצמה, שכן השכנים נמנעו מלהכניס אל תחומם את תוצרת המקום מחשש התפשטות. ליום החמישי בנובמבר חכו שם, שתבוטל הפקודה ויוכרזו עין חרוד וסביבותיה נקיות. ונמסר עוד כי הגחלת מצויה בעדרי הכפרים שבארץ בכל שנה ושנה ואין מגלים אותה לשלטונות, ובהזרקה הכללית שנעשתה השנה בכפרים נתגלה הדבר; מכאן המהירות שבה אחזו השלטונות בכל האמצעים.

בהודעה רשמית על עבודות ההבראה שבמפרץ חיפה נמסרו המספרים: אפיק חדש שארכו חמשה קילומטרים ושמונה מאיות נחפר במקומו של אפיק ישן שארכו היה שנים ותשע מאיות.

סתימת הבצות שעל שפת הקישון הימנית התחילה באמצע מארס, ולפי כל הסימנים תגמר עוד לפני תחלת עונת הגשמים. ענף הקישון הנקרא הפוארה, שהעמיד בצה לכל אורך זרימתו, הולך ונסתם, ובמקומו נחפר אפיק חדש שיקבל את מי האפיק הישן ויקבץ אליו גם את מי הסביבה.

כמות האדמה הנחפרת היא כמאה ושנים עשר אלף מטרים מעוקבים, והכמות הדרושה לסתימת האפיק הישן היא מאה עשרים וחמשה אלף. ההפרש יובא משכבת החול שעל שפת הים הקרובה, וכך נעשית עבודה אחת פתרון לשתי שאלות.

ושתי תכליות לדבר. האחת, להבריא את סביבות הפוארה ולהוציא את החלק הדרומי של שטח ההכשרה מכלל מקום שבו מתרבה יתוש הקדחת, הוא נושא המלריה; והשניה, להנמיך את גובה מי התהום. ועל גבולו של השטח נחפרות תעלות שלא יוצף ממי הסביבה בעונת הגשמים, והתעלה הדרומית, הנופלת אל האפיק החדש, כבר נגמרה.