שיירה גדולה יצאה בבוקר מן העיר. שנים עשר גמלים היו בה נושאי שקים, וארבעה אנשים מהלכים לצדם, ונער אחד, בנו של ראש השיירה, שזו היתה לו הפעם הראשונה בדרך.

הנער בקש ללכת בראש. שם הלך הגמל הגדול ועל צוארו פעמון נחושת, וכל צעד שלו היה נשמע לכל אורך השיירה. ״שם מקומי״, אמר הנער, ״מי שהולך בראש רואה את הדרך ראשון״. הביט בו אביו ואמר: ״לך אל הסוף. שם אתה צריך״.

כל אותו היום הלך הנער באחרונה. לא ראה הרים ולא ראה באר, אלא זנבות ואבק ושקים מתנדנדים. מנה את הגמלים ומנה שוב, ושוב מנה, ולבו היה מר עליו. ובראש השיירה צלצל הפעמון, והאבק עלה, והדרך התארכה.

לפנות ערב, כשהצללים נעשו ארוכים, פנה הגמל הצעיר שבשיירה הצדה אל שיח של קוצים שגדל בין האבנים. בראש לא שמע איש דבר, שהרי הפעמון תלוי בראש ומצלצל בשביל הראשון בלבד. אבל הנער, ההולך באחרונה, שמע את מה שאין שומעים: שתיקה במקום שבו היו צריכות להישמע פרסות. קרא בקול, ועצרו האנשים, והחזירו את הגמל אל השורה בעוד אור ביום.

בלילה, כשישבו אל האש, אמר האב לבנו: ״הפעמון שבראש אומר לכל אנשי השיירה לאן היא הולכת. ומי שהולך באחרונה הוא היודע אם הגיעה כולה. שתי הידיעות אינן שוות בכבודן, אבל בדרך אין נוסעים בלא שתיהן״. והנער, שהיה עיף מאד, אמר בלבו שמחר יבקש שוב את מקומו בסוף.

בימות החמה אני מכונס ושותק בפינה, ובבוא הגשם אני פורש כנף אחת ואיני עף. מי שמהלך תחתי אינו נרטב, ומי ששוכח אותי בבית חוזר רטוב עד עצמותיו. מה אני?

בירה:

אנגורה

אוכלוסייה:

כשלושה עשר מיליון נפש לפי אמדן; מפקד כללי עדיין לא נעשה במדינה הצעירה

שפה:

תורכית

יבשת:

אסיה והמזרח הקרוב

שם העיר אנגורה דבק בשני דברים: במדינה שהיא בירתה, ובעז. עזי אנגורה גדלות בהרים שסביב העיר, ושערן ארוך, חלק ומבריק, ומן השער הזה אורגים אריג רך הנקרא על שם העיר. ובקצה המערבי של המדינה עוברים מים צרים המפרידים בין אסיה ובין אירופה, ואניות קטנות חוצות אותם מצד אל צד כל היום; ילד העומד על שפה אחת רואה בעיניו יבשת אחרת.

לחשוב: שאלה אחת ובה שתי מחציות. שני ימים גדולים נוגעים בתורכיה, האחד בצפונה והאחר בדרומה: מה שמם? ועוד, הניחו מפה לפניכם ומדדו בחוט מאנגורה אל ירושלים ומאנגורה אל אתונה. איזו מן הדרכים קצרה מחברתה?