ובירושלים נדפסה הודעה קטנה שראוי לשמור אותה: בקבלת פנים שערך הקונסול הצ׳כוסלובקי בבוקר העשרים ושמונה באוקטובר נלקח בטעות צילינדר סקוטי ובמקומו הושאר צילינדר וינאי, והאיש שלקח את הכובע שלא כדין מתבקש בנימוס לפנות אל הקונסוליה.

ההודעה הזאת מלמדת שני דברים. האחד, שבקבלת פנים אחת בירושלים היו די צילינדרים כדי שאפשר יהיה להחליף ביניהם בטעות; והשני, שהמחליף הבחין בהפרש שבין מלאכת סקוטלנד למלאכת וינה רק לאחר שהגיע הביתה. כובע עליון טוב נראה לעין כל ככובע עליון, ואין מכירים בו אלא לפי המשקל ולפי שולי הקצה.

ובחלונות הראוה שבארץ נפתחה העונה בשתי מודעות. חנות אחת מודיעה על סחורת החורף של פירמה אנגלית ושמה הורוקס: בדי פשתן לבנים לסדינים, שמיכות של צמר ושל צמר גפן, מעילי גשם, קרדיגנים וסודרים, חליפות וכל מיני בגדים תחתונים לגברים, לגבירות ולילדים, וגם גרבים.

והשניה, בית מנופקטורה שברחוב הרצל בתל אביב, מודיע כי לעונת החורף הגיעו אצלו סחורות צמר ומשי למעילים וכל מיני סחורות סריגה לגבירות, לגברים ולילדים; ובמחלקה שבקומה השניה נתקבל מבחר של בדי וילאות, שטיחים, שמיכות וסחורות רפוד, אריג צמר לחליפות נשים וגברים ופלוש למעילים. המחירים, כך נאמר, זולים וקבועים.

ושתי המודעות יחד הן הקו המעשי של העונה כאן. בפריז מדברים על הקו ועל הצבע, ובארץ הזאת השאלה הראשונה היא אם הבד עומד בגשם ואם הוא מתיבש עד למחרת. הקונה הנבונה מקדימה את קניתה אל ראשית העונה, שאז מצויה הסחורה כולה ולא רק המדות הנשארות.

ובשכונת הבוכרים שבירושלים עומד בית חרושת למרבדים ושמו ׳מרבדיה׳, והוא מבקש מהנהלת הציונים להביא אורגי מרבדים נוספים מפרס. מאה ותשעים פועלים עובדים בו כבר, ובאותה שעה הודיע כי הוסיף על הונו חמשת אלפים ושלוש מאות לירות.

ומרבד אינו בד. בד נארג במכונה בשתי ובערב, ומרבד מזרחי נארג בקשרים שהאורג קושר אחד אחד על חוטי השתי, וצפיפות הקשרים היא כל ערכו. משום כך אין אורג מרבדים נעשה בחודש של למוד, ומשום כך מבקש בית חרושת בירושלים את אנשיו דוקא מפרס, שם עוברת המלאכה מאב לבן. הבית מחזיק תערוכה קבועה של מרבדים בכל המדות ובכל הדוגמאות, ומקבל עליו תקון, רחיצה ונקוי כימי.