נורווגיה היא מלכות צעירה: אך עשרים ואחת שנים עברו מאז נפרדה מן האיחוד שלה עם שוודיה ובחרה לה מלך משלה. אולאף הוא בנו היחיד של המלך האקון השביעי ושל המלכה מוד, ועל כן הוא היורש היחיד שיש לאותה מלכות.

השנה סיים את שתי שנות למודיו באוניברסיטה האנגלית וחזר אל ארצו, ולפני כן עבר את בית הספר הצבאי שבבירה. בביתו הוא נודע כאיש הים: את שעותיו הוא מעביר במפרש, ובימות החורף על מגלשי השלג, ובארץ שבה כל אדם עושה כן אין בזה חדוש אלא קרבה.

ונולד לא בארצו כלל אלא באנגליה, בבית שבאחוזת סבו, ושם אחר היה לו בעריסתו; ורק משנבחר אביו למלך נורווגיה נקרא הילד בשם אולאף, על שם מלכיה הראשונים. אחי אמו הוא המלך ג׳ורג׳ החמישי, ומשום כך קרוביו שבלונדון מרובים מקרוביו שבאוסלו.

יש שחקנים שכל אמנותם בהבעת הפנים, ולזה אין הבעה כלל. באסטר קיטון עומד בתוך ההפכה שהוא עצמו מעמיד, ואינו מרים גבה ואינו מחייך, וזה כל הצחוק שבו. אולפן משלו יש לו בהוליווד, והוא מביים את סרטיו ולא רק משחק בהם.

סרט חדש מצוי בידו ועתיד להגיע אל בתי הראינוע בחורף הזה, ואין אנו חוזרים כאן על מה שנמסר בעתוני הקיץ על צילומיו. הדרך שבה הוא עובד נודעה בעירו: את המהתלה הוא בונה כבנין, ממודד אותה ומחשב את משקלה, ואינו מצלם אותה עד שהיא עומדת על רגליה בלא פחד.

ומבית של נודדים בא: הוריו היו שחקני במה שעברו מעיר לעיר, ובשנתו השלישית כבר היה חלק מן ההופעה שלהם, ואת השם באסטר קבל בילדותו ובו הוא נקרא עד היום. נשוי הוא, ושני בנים קטנים לו.

הנגינה שקוראים לה ג׳אז יצאה מניו אורלינס שבדרום ארצות הברית, ועלתה עם הנגנים בנהר המיסיסיפי אל שיקגו. לואי ארמסטרונג הוא מן הצעירים שעשו את הדרך הזאת, והחצוצרה שבידו נחשבת שם לקול המובהק שבכל התזמורות הקטנות.

בשנה הזאת הוא מקליט תקליטים עם חבורה של חמשה המכונה על שמו, והוא גם שר בהם בקולו הצרוד. באחת ההקלטות שלו שר בלא מלים כלל, בהברות בלבד, כמי שמשחק בקולו כבכלי נגינה, ואין זה חדוש של נימוס אלא דרך של נגן המבקש מן הגרון את מה שהוא מבקש מן החצוצרה.

ובית עני היה ביתו: למד לנגן בבית לילדים עזובים שבעיר מולדתו, ושם ניתנה לו החצוצרה הראשונה. אין בעולם מלאכה שבה מגיע אדם ממקום כזה אל אולמות הריקוד שבעיר הגדולה בתוך שנים מעטות, ובנגינה הזאת הדבר אפשרי.

ד״ר קרל גוסטב יונג יושב בבית שעל שפת האגם, לא רחוק מציריך, ומקבל בו את חוליו. היה מן הראשונים שבחוג הוינאי אשר סביב פרופ׳ פרויד ונחשב בשעתו ליורשו, ולפני יותר משתים עשרה שנים נפרדו דרכיהם, והפרידה לא היתה בנחת.

מאז הוא מלמד תורה שלו. שני מיני אדם הוא מונה, זה הפונה בנפשו כלפי פנים וזה הפונה כלפי חוץ, והשמות שנתן להם יצאו מספר שהוציא לפני חמש שנים ונתפשטו גם בפי מי שלא קרא אותו. השנה חזר ממסע ארוך במרכז אפריקה ובמצרים, ושם, כך הוא אומר, בקש לראות את הנפש במקום שאין בו עתונים ואין בו שעונים.

ובשבוע שבו הרצה בירושלים פרופסור צרפתי על הפסיכואנליזה ראוי שיזכור הקורא דבר אחד: אין זו תורה אחת שכולם מסכימים בה. התלמיד נפרד מן הרב, השיטות נחלקו, והמחלוקת לא הוכרעה; ומי שקורא על הדבר בעתון אינו קורא על מדע שנגמר אלא על מדע שבתחילתו.

בשלושים בספטמבר נולד בפריז בן לברון מורים דה רוטשילד ולרעיתו הברונית נעמי, ושמו שנתנו לו אדמונד, כשמו של זקנו. בן חמשה שבועות הוא עתה, ואין בעולם מי שיודע עליו דבר.

ואת השם הזה יודעים בארץ הזאת גם מי שלא היה בפריז מימיו. זקנו, הברון אדמונד ג׳יימס דה רוטשילד, בן שמונים ואחת השנה, והוא האיש שבמושבות קוראים לו הנדיב הידוע: מראשון לציון ומזכרון יעקב ועד היקבים והבתים שהעמיד בהן, מעשיו קודמים לשמו בכל כפר עברי בארץ.

ואין אנו נוהגים לרשום בפנקס הזה תינוקות של בתים גדולים. אלא ששם אחד נעשה כאן, בארץ קטנה ורחוקה, שם של גפנים ושל בתי ספר; ועתה נושא אותו ילד שנולד לפני חמשה שבועות ואינו יודע מה הונח עליו. את שאר הדברים יגידו השנים.