התיאטרון האמנותי הארצישראלי הציג ביום החמישי בערב את ׳המדורה׳ לאוגוסט סטרינדברג, והאולם היה מלא על גדותיו.
ערב אחד של במה עברית, מכתב יד אחד שנגמר לאחר שלושים שנה, ובית ספר לרקדנים שנפתח בארץ: שלושה דברים שאין ביניהם ולא כלום, אלא שכולם באים מן המלאכה האטית.
ונדבר בשלשתם כסדרם, מן הבמה שבארץ ועד השולחן שבגולה.
מן הארץ
״המדורה״: ההרכב והתשואות
השג גדול השיג ׳התיאטרון האמנותי הארצישראלי׳ בהצגת ׳המדורה׳ מאת אוגוסט סטרינדברג, שהוצגה ביום החמישי בערב לפני אולם מלא על גדותיו.
הדמות המרכזית, הבן, היתה בידי ה׳ שמעון פינקל, שנתן בה מחקר מציאותי ומכאיב של ניוון. הגברת א. אק, בדמות אשה אגואיסטית ותאבה העוינת אף את בני משפחתה, חלקה עמו את הכבוד.
ה׳ דוידוב גלם את הקצין לשעבר, רפה ידים וחמדן, בעל הבת; והגברת ריטה גולדברג, כנערה הצעירה ההופכת מעדינה לנוקמת, היתה מצוינת. הגברת מלר, בדמות עוזרת הבית, היתה דמות של דרמה חשופה בתוך מחזה של תאוות גסות. השחקנים ומנהל ההצגה ה׳ דניאל זכו לתשואות סוערות בירידת המסך האחרון.
וראוי לעמוד על עצם הבחירה. סטרינדברג השוודי אינו ממחברי הבידור, ומחזותיו בנויים ברובם על משפחה אחת הסגורה בחדר אחד, שבני הבית מכלים בה זה את זה בדבור ולא במעשה. במה עברית המעלה מחזה כזה לפני קהל ארצישראלי בודקת בכך לא את כוחם של השחקנים בלבד אלא אף את אזנו של הקהל, והאולם המלא ביום החמישי הוא תשובה בעצמו.
מן העולם
שלושים שנה לתרגום התלמוד
נמסר כי לאזרוס גולדשמידט השלים את תרגום התלמוד לשפה הגרמנית, מלאכה שנמשכה שלושים שנה.
מי שלא ראה דף תלמוד אינו יודע מה קשה המלאכה הזאת. אין בו נקודות ואין בו סימני פסוק, לשונו עברית וארמית מעורבות זו בזו, והוא בנוי כולו על ויכוח שרוב דבריו נרמזים ואינם נאמרים. המתרגם חייב להכריע בכל שורה ושורה מה היא השאלה, מי הוא השואל והיכן נגמרת תשובתו, ורק לאחר שהכריע בכל אלה הוא כותב משפט גרמני אחד.
ולמי מכוון תרגום כזה? לא לבן הישיבה, שאינו צריך לו, אלא לקורא היהודי שבמערב שאבדה לו לשון אבותיו, ולחכם הנכרי המבקש לדעת מה כתוב שם ואין בידו לבוא אל המקור. שלושים שנה של אדם אחד עומדות בזה.
במה ומחול, וזכר לשולמית
נמסר כי הגברת רינה ניקובה הופיעה כרקדנית ופתחה בארץ בית ספר לרקדנים, וכי ערכה בירושלים נשפי בלט בתנועה קולקטיבית.
׳תנועה קולקטיבית׳ פרושה שאין הרקדן היחיד עומד במרכז ושאר הרוקדים מלוים אותו, אלא הלהקה כולה נעה כגוף אחד, והצורה שעל הבמה נוצרת מן הצרוף ולא מן היחיד. בית ספר לרקדנים בארץ הוא דבר חדש בתכלית, וכמה תלמידות יעמדו בו עדיין אין לדעת.
ובבית הספר ׳שולמית׳ נערכה אזכרה לשולמית רופין, והתזמורת נגנה בה קטעים מן הרקויאם של מוצרט. בית הספר נקרא על שמה, ונגינת הרקויאם באזכרה שבבית ספר למוסיקה היא בעת ובעונה אחת גם זכר וגם שעור.