נשף בלט בתכנית חדשה לגמרי יתקיים ביום החמישי באולם ציון שבירושלים, ולידו הצגה מיוחדת לילדי בתי הספר באותו יום עצמו.
שני ערבים ושני עולמות בגליון של היום. בירושלים מודיעים על נשף מחול שכל תכניתו חדשה, ובניו יורק מודיעים על שני אולמות שבהם באים הקול והתמונה כאחד. הראשון הוא אמנות שנעשית בפני הקהל בשעה שהוא יושב, והשני הוא אמנות שנעשתה מזמן ונשמרה בכלי.
ולצד אלה שני פרקים שכולם זכרון: רשימת זכרונות על החגיגה העממית שהיתה נערכת ברחובות ועל התערוכה שנלוותה לה, ורשמי מסע של אורח שחזר מן הארץ ומנה את נגודיה אחד אחד.
מן הארץ
תכנית חדשה, והצגה לילדים
הפרימה בלרינה ומורת הבלט של חברת האופרה הארצישראלית ובני הסטודיו שלה יעלו ביום החמישי, באחד עשר בנובמבר, נשף בלט בתכנית חדשה לגמרי באולם ציון שבירושלים.
התכנית נפתחת בשעה תשע בערב. בפסנתר תלוה את הרקדנים הגברת אוביאלי ובכינור מר פורטר, ותלבושות האופי הן מעשה ידי זלק עדה. כרטיסים מחמשה גרושים ועד שלושים נמסרים אצל כהנא ובמשרד ׳מרכז׳ שבעיר.
ודבר אחד שבמודעה ראוי להעמידו לעצמו. באותו יום החמישי, בשעה ארבע אחר הצהרים, תינתן הצגה מיוחדת לילדי בתי הספר, והכרטיס בה בחצי גרוש; כרטיסים למלוים הבוגרים אפשר להשיג אצל כהנא, ומשעה שתים גם בקופת האולם. אולם שמוכר מקום בחצי גרוש אינו עושה זאת מן הרווח אלא מתוך החלטה, שהרי מחול אינו אמנות שקהל קונה לו טעם בה בבגרותו.
שמה של הרקדנית אינו נקוב במודעה שלפנינו, ואין אנו משלימים אותו מדעתנו.
מן העולם
חגיגת רחובות מן הזכרון
אחד מעתוני הבקר פותח היום פרק של זכרונות על החגיגה העממית שהיתה נערכת במושבה רחובות מדי שנה בשנה, ועל התערוכה שהיתה נלוית לה.
רעיון החגיגה נולד בשעתו באותה מושבה עצמה, ומאז היתה נערכת בה שנה שנה, וההמון היה בא אליה מירושלים ומיפו ומכל מושבות יהודה ולפעמים אף מן הגליל. התכנית היתה כמעט תמיד אחת: נאום פתיחה, ואחריו תרגילי התעמלות מצד כל המכבים הנאספים, ובהם מרוץ ברגלים ומרוץ בסוסים וקפיצות ויריה למטרה והתאבקות. והרגע שהיה מרומם את הרוח היה שעת התהלוכה הגדולה: בראשה הרוכבים העברים, ואחריהם התזמורת העברית שרוב מנגניה מראשון לציון, ואחריהם תלמידי בית הספר שבמושבה, ואחריהם האלפים שבאו מכל המושבות. ומכאן נעשה בארץ מנהג, ׳להתראות ברחובות׳.
ולצד החגיגה היתה נערכת תערוכה מיצירות הארץ, וזו המחצית שראוי לזכרה. אהל אחד היה ליין כרמל ועליו כתוב מלמעלה ׳כל הצמא יבוא וישתה׳, ופקידים זריזים עמדו על יד החביות הגדולות ומזגו יין חנם לכל צמא באותו יום. ועל ידו מצאו להם מקום מעשי בצלאל שבירושלים, ואמנים פרטיים, וקבלנים ובוני בנינים, וצלמנים, ואכרים בפירותיהם המשובחים, ומחרשות ממינים שונים, וזבלים כימיים, ומי קולון של הכרמל ושל השרון.
ואהל מיוחד היה לספרות הארץ, ובו למעלה ממאתים ספרים וגליונות, מן הספרים הראשונים שנכתבו בשבחה של הארץ ועד הגליון שיצא באותם ימים עצמם; ובין השאר ׳הפועל הצעיר׳ ו׳האחדות׳ ו׳החרות׳ ו׳מולדת׳ ו׳החקלאי׳. ואף גליון אחד הוצג שם מתוך ספרו הגדול של חוקר הטבע ה׳ אהרוני ללמוד תורת החי, שהיה עדיין באמצע הדפסתו. ובאחת השנים עלה מר נחום סוקולוב על מגרש החגיגה ונאם בה את נאום הפתיחה.
והקורא ישאל למה נדפסים הדברים האלה עתה. מפני שתערוכה של יצירות ארץ אחת, שכל ענפיה עומדים בה זה בצד זה ביום אחד ובמקום אחד, לא היתה דבר מצוי בארץ הזאת ולא חזרה אליה מאז.
התמונה שהיא כבמה חיה
שני אולמות בניו יורק מראים תמונה ומשמיעים עמה קול, בשיטת ׳וויטאפון׳, עד שנדמה לקהל כי אנשים חיים עומדים על הבמה.
ולאיש הבמה יש בכך שאלה שאינה שאלה של מכשיר. עד עתה היה ההבדל שבין הצגה ובין ראינוע הבדל שבין קול ובין דממה: השחקן שעל הבמה דבר בפי עצמו, והצל שעל היריעה נע בלא קול וכתובת מבארת את דבריו. מכאן ולהבא, כך נמסר, אפשר יהיה לראות ולשמוע בעת אחת את טובי הזמרים והמנגנים והמשחקים שבעולם, אותם שלא יבואו לעולם אל אולם שבעירנו.
ומי שישא ויתן בדבר עד תומו ימצא בו גם אבדה. תזמורת היושבת מתחת ליריעה ומנגנת לפי המתרחש עליה היא מוסד שיש בו פרנסה לעשרות מנגנים בכל עיר, והיא אף עושה כל הצגה שונה מחברתה, שהרי המנגן מאיץ ומאט לפי הקהל שלפניו. אולם שהמוסיקה שלו קבועה ובאה עמו מראש שומר על אחידות ומאבד את החי שבה. אין אנו יודעים מה יכריע בסופו של דבר, ואנו רושמים את השאלה.
ועל ההמצאה עצמה ועל הקושי שבשמירת הצעד בין הקול ובין התמונה, במדור ״מדע וטבע״ שבגליון זה.
ארץ של נגודים: רשמי מסע
בנשף קבלת פנים שערכה ההסתדרות העברית לשנים מחבריה שחזרו מבקורם בארץ ישראל תאר מר צבי שרפשטיין את רשמיו, והתאור כולו בנוי על נגודים.
קשה לדבר על ארץ ישראל, אמר, יותר מעל כל ארץ אחרת, מפני שכאילו נתקפלו בה כל הארצות: ארץ שעוברים אותה לארכה באחת עשרה שעה ולרחבה בשלוש, ובה מזגי אויר ומראות נוף שונים. על הר הכרמל התענג באויר הנעים והקריר, ובמרחק מהלך של רגעים מספר שוכנת טבריה שאוירה חם. וכשם שהטבע שם מנוגד כך תושביה: הנה אשה פלחית באה וכדה על שכמה כאילו לא נשתנה דבר במשך השנים, ובעודך עומד ותמה חולפת על פניך צעירה לבושה לפי האפנה האחרונה שבאחרונות.
ועל צפת אמר כי המאה העשרים לא הבקיעה לה דרך אליה: סמטות צרות ומרופשות, וכדי לעבור מרחוב אחד אל השני צריך לעלות בסולם, והסולם מתנועע. טוב היה חלקו שרעו אחז בסולם בשעה שעלה, וכשהגיע תורו של הרע יצאה בעלת הבית הסמוך ואחזה בסולם עד שעלה. ולעומת צפת, תל אביב, עיר חדישה לכל סימניה.
ובפרק הלשון סיפר דברים שראוי לרשמם. בירושלים פגש נערים מבני החלוקה, בני עשר עד ארבע עשרה, בעלי פאות ארוכות, הלומדים תורתם בתרגום האידית; וכשדבר אליהם עברית ענו לו אף הם עברית יפה ובפסוקים מן המדרש ומן המשנה. שאל אותם במה יתפרנסו לעתיד, ותמהו על השאלה: יתפרנסו כאבותיהם. ולעומתם נהלל, שבה אסור להשתמש בעבודת הזולת. ובזכרון יעקב פנה בשאלה אל אשה, והיא השיבה לו באידית כי אינה יודעת עוד עברית ותקרא את הערביה; והערביה ההיא ענתה על כל שאלותיו בעברית.
ועוד אמר כי בארץ מתחילה להתפתח לשון של חולין שלא היתה, לשון שבפי הנעורים, ושמע בה מבטאים שאין להם מקור בספר. ובנהלל עמד בשעה שחזרו הפרות מן השדה, והילדים שבגן יצאו לקראתן והתחילו צועקים: הנה ושתי הולכת, הנה אסתר המלכה. ואת דבריו סיים בדבר אחד: אריסטוקרטיה של עובדי אדמה נוצרה בארץ ישראל.