מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום שני, ב׳ בכסלו תרפ״ז, 8 בנובמבר 1926.

בישיבתה האחרונה של מחלקת החינוך שבהנהלה הציונית מסר ד״ר לוריא, מנהל המחלקה, סקירה מקיפה על סדרי בתי הספר בשנה הנוכחית: התקציב לא הספיק, שעות הלמוד קוצצו, ועשרים ושבע כתות חדשות נפתחו.

התקציב שאישרה הועידה הציונית הכללית ומענק הממשלה לא הספיקו לצרכי החינוך העברי, והיה חשש שמאות ילדים יישארו בלא בית ספר. המחלקה נאלצה לצמצם את שעות הלמוד בכמאתים ועשרים שעות, ובד בבד נפתחו עשרים ושבע כתות לילדים שלא למדו עד כה.

ואלה הכתות החדשות לפי מקומן: אחת עשרה בתל אביב, שלוש בירושלים, שתים בחיפה, ארבע בפתח תקוה ושבע במקומות אחרים. ראוי לעמוד על צרוף המספרים האלה: קצוץ שעות בכל הכתות הקיימות הוא שאפשר את פתיחתן של הכתות החדשות, ואין כאן תוספת תקציב אלא חלוקה אחרת של אותו תקציב.

בסגל חלו שנויים גדולים. חמישים וארבעה מורים וחמש גננות עזבו את משרותיהם מסיבות שונות, ונתקבלו שישים ושמונה עובדים חדשים: שישים ושנים מורים ושש גננות. מתוך שישים ושמונה אלה עשרים וארבעה מורים מוסמכים מבתי המדרש למורים שבארץ, עשרים ושלושה מורים שהיו מחוסרי עבודה, והשאר מורים לאנגלית, לזמרה ולהתעמלות מבין העולים החדשים, רובם מחוסרי עבודה. תשעה מורים קבלו משרות במוסדות חינוך שאינם בחסות המחלקה.

בצד הסקירה נשמעות טענות על חולשת העברית בבתי הספר, על תנאים בלתי נקיים ועל חוסר תאום בהנהלה. ועל צדה התקציבי של השאלה, כפי שהובאה בועד החינוך בירושלים, במדור ״פוליטיקה״ שבגליון זה.

שתי אספות עם גדולות נערכו בשבוע שעבר לפתיחת המגבית לקרן היסוד בתרפ״ז, האחת בתל אביב והשניה בחיפה, ובכל אחת מהן כשלושת אלפים איש.

ביום הרביעי שעבר נערכה במגרש של בית העם בתל אביב הפתיחה החגיגית של המגבית. באו אליה כשלושת אלפים איש מכל החוגים והשדרות. את האספה פתח ד״ר הורגין, יושב ראש הועד; מטעם העיריה ברך ד״ר בוגרשוב; והרב הראשי הרב עוזיאל קרא בנאומו אל הקהל להתגבר על המצב בארץ ולעמוד בנסיון שבמגבית החדשה.

אחריהם נאם ד״ר שמריהו לוין, ודבריו עשו רושם חזק על השומעים. הוא עמד על המשבר שבארץ בקשר עם המצב בתנועה הציונית, על קרן היסוד שעבודתה מכשירה את הקרקע להלואה לאומית, ועל ערכה המוסרי של השתתפות יהודי ארץ ישראל בקרן. דובר מטעם הנהלת הקרן דבר על תעודתה בימים אלה ועל הדברים המופצים בחוץ לארץ על העבודה בארץ.

ובמוצאי שבת נערכה אספה רבת עם בחצר הטכניון שבחיפה, ואליה באו כשלושת אלפים איש ובתוכם נכבדי העיר. את האספה פתח מר נתנזון, יושב ראש הועד. ד״ר לוין האיר את מהותם של הזרמים השונים בתנועה ועמד בעיקר על מצבה הפנימי, ובהמשך דבריו נגע במשבר שבארץ ובתקוות להבא. עוד נאמר שם כי דוקא בשעה קשה זו צריך הישוב להדגיש את הצורך בעליה ובהתישבות ולא להצטמצם מחמת המשבר.

שתי האספות הן פתיחתה של המגבית לשנה זו ולא סיכומה. מספרי החתימות באספת תל אביב ובאספת חיפה אינם בידינו, ואין אנו מוסרים אותם מאמדן.

ספר חוקי ארץ ישראל יראה אור בחודש הבא בשני כרכים, ובו כל הפקודות שפורסמו מאז הכיבוש הבריטי; את האסופה ערך היועץ המשפטי לממשלה, והיא תשמש ספר לימוד רשמי לבתי המשפט.

נמסר כי הספר יראה אור בחודש הבא. שני כרכים יהיו בו, ובהם כל הפקודות שפורסמו מאז הכיבוש הבריטי, ואת האסופה ערך מר נורמן בנטוויטש, היועץ המשפטי לממשלה.

ומה פירושו של דבר למי שאינו עורך דין. פקודה אינה נדפסת בספר בשעת חקיקתה אלא בגליונו של העתון הרשמי, ומי שבקש עד כה פקודה אחת היה צריך לחזר אחריה בגליונות של שמונה שנים. אסופה רשמית בשני כרכים מעמידה את כל הדין שנחקק מאז הכיבוש על מדף אחד, ובמלים ״ספר לימוד רשמי לבתי המשפט״ יש יותר מן הנוחות: בתי המשפט עצמם ידונו מתוך הנוסח הזה.

ובאותם ימים נערכה בתל אביב האספה הכללית השנתית של שופטי משפט השלום העברי, המחוזי והעירוני. יושב ראש בית המשפט נתן דין וחשבון על פעולות המוסד בשנה שעברה; הוגשו דין וחשבון כספי והצעת תקציב לשנה הבאה; ומזכיר המוסד הרצה על פקודת הבוררות, על השנויים שהוכנסו בעקבותיה ועל הצפוי מכאן ולהבא. האספה אשרה פה אחד את הדין וחשבון ואת התקציב, נבחרה הנהלה חדשה לשנה הבאה שבה נכנסו רוב חברי ההנהלה הקודמת, ונבחרה גם ועדה מיוחדת שתסדר עם ההנהלה רשימת שופטים.

שני הדברים באו בבקר אחד ואינם אותו דבר. ספר החוקים הוא גופו של הדין שהממשלה מחוקקת ובתי המשפט שלה דנים על פיו; משפט השלום העברי הוא בית דין שהצבור העברי העמיד לעצמו, ושיפוטו בא מהסכמת הצדדים לבוא לפניו ולא מכוחה של פקודה. ונראה כי פקודת הבוררות היא הנקודה שבה נוגעים השנים זה בזה, ועל כן הוקדשה לה הרצאה שלמה באספה.