מדוע נכנעו טרוצקי וזינובייב

המשא ומתן הארוך שבין תורקיה ובין יון על תקון הגבולות שנקבעו ביניהן באמנת לוזאן לפני כשנתים נגמר סוף סוף, והפרוטוקול נחתם באתונה ובקושטא.

שלוש שאלות נשארו פתוחות בלוזאן, אם במתכוון ואם מתוך הסח הדעת: קביעת הגבול ליד קרגטש, קו הגבול בנהר מריצה המפריד בין שתי הארצות, ושייכותו של אי קטן שבשפך אותו נהר. בשתים הראשונות לא היה הקושי רב, ושני הצדדים באו לידי הסכם במהירות מספיקה.

האי הוא שהחזיק את הסכסוך. בנוסח ברית השלום נאמר כי קוו האמצעי של נהר מריצה יהיה הגבול; ולנהר הזה שתי זרועות יורדות, והתורקים דרשו את הזרוע הימנית והיונים את השמאלית, וכל צד בקש את האי לעצמו. לפי הנשמע מאתונה ותרו התורקים לבסוף על דרישתם, ואין עוד ענין החוצה בין שתי הארצות. ובידיעה שלפנינו נאמר כי הפרוטוקול נערך בידי הועדה הבין לאומית ונחתם בששה בנובמבר.

ולקורא שאינו בקי בדינים האלה: גבול שבנהר נקבע לפי התלם האמצעי שבו, וכל שנוי בזרם או בבחירת הזרוע מזיז את הגבול עצמו. משום כך נאבקו שתי מלכויות על אי אחד קטן, ומשום כך ארך הדבר כשנתים ימים.

הלורד בירקנהד, שר המושבות להודו, מסר בדיוני ועידת הקיסרות שבלונדון את מנינה של הארץ שבידו: שלוש מאות ותשעה עשר מיליון נפש, מהם מאתים ארבעים ושבעה מיליון נתיני בריטניה ושבעים ושנים מיליון במדינות ההודיות.

ועוד מסר שם פרט שראוי להעמיד עליו את הדעת: חיי הצבור בהודו הבריטית מתנהלים בלשון האנגלית, ואילו האוכלוסיה מדברת מאתים עשרים ושתים לשונות. על הועידה עצמה אמר כי יש בה תזכורת שקשרה של הודו באי הזה אינו קשר קפוא אלא קשר חי, וכי חלקה של הודו בשתוף שבתוך הקיסרות מוכר יותר ויותר.

ובסוף דבריו הגיע אל השאלה שכל הענין תלוי בה. הרחבת שלטון הבית בהודו, אמר, לא תבוא לא מחמת אימים מצד זה ולא מחמת סרוב לשתף פעולה מצד זה; ואולם כל אות של רצון אמיתי להצליח את החוקה, מצד הודים שיש בידם רשות של נבחרים, תיענה בלא קמצנות. ואת המשפט החריף ביותר אמר בלשון זו: נאמנים אנחנו בהודו, ואם נצא ממנה למחר תתפרק הארץ לאנרכיה; ואולם מתוך שאנו מכירים באחריותנו לא היתה כל כוונה בלבנו לצאת משם.

וליל קודם סעדו ראשי ממשלות הדומיניונים ונציגי הודו בגילדהול, אורחיהם של המכון הקולוניאלי המלכותי, ליגת האימפריה הבריטית, ליגת מעבר לים ומועדון האימפריה. הלורד קאנצלר ישב בראש והציע את הכוס לכבוד הקיסרות. ולקורא שבארץ הזאת נוגעת הלשון הזאת מקרוב: אותו רעיון של נאמנות על ארץ שאינה שלך הוא הרעיון שעליו עומד המנדט שאנו יושבים תחתיו.

סופת טייפון עברה על מנילה, עיר הנמל שהיא בירת איי הפיליפינים, מחקה רבעים שלמים והרגה, לפי המסירה, כמאה איש; ובאותם ימים עצמם הרגה סערה עזה בבארי שבדרום איטליה ארבעה עשר איש.

הידיעה על מנילה באה מניו יורק ומתוארכת בשבעה בנובמבר, ולפיה היא אחת בשורה של סופות המשתוללות בסביבות אמריקה. הנזק בבנינים ובשכונות מתואר בה כגדול, ואולם אין בה לא מספר הבתים ולא שמות הרבעים, ואין אנו ממלאים את החסר. ומבארי נמסר באותו בקר כי הסערה עשתה שמות בבנינים צבוריים ובבתי מגורים, וכי ארבעה עשר נפש נספו.

ומדרום איטליה נמסר עוד, בעתון שני שלפנינו, על שטפונות שהחריבו בתים ופגעו בדרכים בסביבות ברינדיזי ורומא. שלושת המוקדים האלה אינם מוקד אחד ואין ביניהם קשר, ואנו מביאים אותם יחד מפני שבאו יחד בעמוד אחד.

ומאירופה נמסר כי בימים האלה שורר בכל היבשת קור גדול, כי הים סוער בכל מקום וכי במקומות שבמרכז היבשת ירדו שלגים לרוב. מנבאים שם חורף קשה, והדבר יוצא מן הכלל, שהרי החום בחדשים שעברו היה גדול מאד. ועל הדרגות שנרשמו בוורשא, בוילנא ובבריסק, במדור ״מן הקצוות״ שבגליון זה.

מלך איטליה חתם על צו המאחד חלק מן החוב הלאומי, ומסמיך הוצאת מלוה לאומי שיהפוך עשרים מיליארד לירטות לחוב מאוחד; האגרות ישאו רבית של חמשה אחוזים ולא יהיו חייבות במס מטעם המלכות.

ושני דברים נוספים נמסרו מרומא באותו בקר. האחד, כי נאמר רשמית שחוק עונש המות לעושי נסיון התנקשות במשטר אינו למפרע; והשני, כי ממשלת איטליה הגישה התנצלות רשמית לממשלת צרפת על הפגנות הפאשיסטים נגד צרפת שנערכו מיד לאחר הנסיון בנפשו של סיניור מוסוליני, ובכללן הפגנה מול הקונסוליה הצרפתית בוונטימיליה.

על החוקים להגנת המשטר עצמם הודענו במדור הזה בגליון אתמול, ואין אנו חוזרים עליהם. שלושת הפרטים שבאו הבקר הם אלה בלבד: צו החוב, הקביעה שאין החוק למפרע, וההתנצלות לצרפת. כמה מגיע החוב הלאומי כולו ומתי יוצא המלוה אין בידיעה שלפנינו.

סניור לרו, מנהיג המפלגה הרפובליקנית הספרדית, נאסר ויעמוד לדין לפני בית דין צבאי באשמת בגידה במדינתו. המברק בא ממדריד ומתוארך בשבעה בנובמבר.

על הקשר שנתגלה בפריז נגד ראשי ספרד הודענו בימים האלה, וזו ההתפתחות החדשה: לא מאסרם של עוברי גבול אלא מאסרו של מנהיג מפלגה, והבאתו לפני שופטים של צבא ולא של אזרחים. במקביל הוסיפה המשטרה הצרפתית לחקור את העצורים שבידה, ובחקירה עלו, לפי המסירה, קשרים שבין פעילות צבאית איטלקית וספרדית ובין טענות על מגע עם אנטי רפובליקנים; בולוניה וניצה נזכרות שם כזירות, ועמהן שמו של ריצ׳וטי גריבלדי.

והדברים האלה באו בשלושה עתונים שלפנינו ובשלוש גרסאות שאינן זהות בפרטיהן, ולפיכך אנו מביאים מהם את המאסר ואת סמכות בית הדין, שעליהם מסכימים שלשתם, ואת השאר בלשון מסויגת.