למעלה ממאה וחמשים משפחות מעיראק נרשמו במשרד הארצישראלי שבבגדד לשם עליה, ורוב העולים האלה הם אנשים בעלי הון של אלף וחמש מאות עד חמשת אלפים לירות.
העליה מבגדד ומשאר ערי עיראק אל הארץ הולכת וגדלה, וזה הטעם שנמסר לה בעמוד שלפנינו: העובדה שמשפחות רבות התישבו בארץ ומצבן עולה היא ששכנעה את יהדות עיראק באשר לתנאים הנתונים כאן. היינו שהמשכנע אינו לא כרוז ולא נואם אלא קרובים שכתבו הבקר מיפו ומתל אביב.
ועוד נמסר כי למעלה מארבע מאות משפחות נוספות שוקלות התישבות בארץ אם יינתנו להן רשיונות. ובזה כל ענינה של הידיעה: לא רשימת מבקשים אלא תור של בעלי הון המחכה לחתימתו של פקיד. ארבע מאות משפחות שהון בידן ואינן יודעות אם תיכנסנה הן העדות החיה למצבה של שאלת הרשיונות בשנה הזאת.
ואחד מהם נקרא בשם. מר נסים בטאט, סוחר ידוע באבנים טובות, כבר יצא לארץ ויפתח את עסקיו בירושלים או בתל אביב; ושאר בני משפחתו, צורפי זהב וכסף מפורסמים, עשויים אף הם לעלות. משפחה אחת של אומנים בזהב ובכסף היא, במאזן הכלכלי שבארץ הזאת, יותר מאשר שם אחד ברשימה.
ועל כל אלה ראוי להעיר הערה אחת. דברנו בחדשים האחרונים על עליה שירדה ועל הון שנעצר, והרי קהלה שאינה באירופה ואינה באמריקה שולחת הנה בעלי הון בשעה הקשה הזאת עצמה. ועל ד״ר ארתור הנטקה, אחד משני מנהלי הנהלת קרן היסוד, שהגיע הבקר לירושלים עם רעיתו ועם בנם, להלן.
סינסינטי: מאתים ועשרה אלף
מאתים ועשרה אלף דולר מתוך מכסתה של העיר סינסינטי, ארבע מאות וחמשים אלף דולר, נחתמו בארבעה באוקטובר במשתה שפתח את מערכת המגבית היהודית המאוחדת שבעיר, ובין החותמים הגדולים אזרחים שאינם יהודים.
המגבית הזאת מאחדת שתים: ׳המגבית היהודית המאוחדת׳ ו׳המגבית המאוחדת לארץ ישראל׳, וכספה מיועד לארץ ישראל ולעזרת יהודים. הנואמים הראשיים במשתה היו השופט ויליאם מ׳ לואיס, יושב ראש ארצי של המגבית המאוחדת לארץ ישראל, ומר דוד א׳ בראון, יושב ראש ארצי של המגבית היהודית המאוחדת.
והחדוש שבדין וחשבון הזה הוא ועד של מתנדבים שאינם יהודים שנתכונן בעיר, ובו ג׳ורג׳ קראבס, פרד א׳ גייר וג׳והן אומווייק, וכל אחד מהם חתם על אלפים דולר. ועוד למעלה מהם: צ׳רלס פ׳ טאפט, אחיו של הנשיא לשעבר טאפט ומוציאו לאור של ה׳טיימס סטאר׳, פנה במכתב אל כל אזרחי העיר לתמוך במפעל ושלח המחאה של ששה עשר אלף דולר; וראש העיר סיזונגוד שלח ברכה.
ובין התורמים היהודים: הנרי מייס שנים עשר אלף דולר; אוסקר ברמן, יושב ראש המגבית לארץ ישראל בעיר, ששת אלפים; אדוארד סניור שבעת אלפים וחמש מאות; ומוריס י׳ פרייברג, ארתור ג׳וזף, מוריס ג׳וזף וס׳ מרקוס פכהיימר ששת אלפים כל אחד. ונזכיר את החשבון שמעבר למספרים: המחאה הגדולה ביותר שפורסמה באותו ערב באה מידי נוצרי, ולא מידי יהודי.
קרים או ארץ ישראל
ה׳ סטיפאן גרוסמן, בעל ה׳טאגיבוך׳, מצא לעצמו צורך לפסוק הלכה בשאלת הציונות בשבועונו, בקשר עם הרצאתו של פרנץ אופנהימר בברלין, ופסקו הוא כי ההתישבות בקרים חשובה מן הנסיון לשוב אל הארץ הקדושה.
ולשונו היא לשון של בטול. הרעיון בדבר בית לאומי יהודי, כותב הוא, נקבר ונסתם עליו הגולל; עכשיו מדברים לכל היותר על ״שווייץ לבנטינית״; החלוצים הם אמנם בעלי רצון, אך ידיהם אינן חרוצות; וכל העבודה היא, בלשונו, ״לשם מאה ועשרים או, לכל היותר, מאה וחמשים אלף נפש״, שהיא יפה מבחינה סמלית ואין בה הפתרון המובטח לשאלת היהודים. ומכאן הוא מגיע אל מסקנתו: חמשה עשר מיליון היהודים שבעולם יצטרכו לבקש כמה פתרונות, ובין אלה תהיה התישבות היהודים בקרים חשובה יותר.
וראוי להעמיד בצד הדברים האלה את האיש האומר אותם. הוא הוא שמחה לפני זמן מה כנגד עתון אנטישמי שהזכיר את יהדותו, והכריז בגאון כי פרוטסטנטי הוא; ועתה הוא פוסק בשאלת ציון. אנו מביאים את דבריו במלואם ואת ההערה הזאת בצדם, והקורא יכריע.
ומנגד נשמעים בגולה שני קולות אחרים. ד״ר גולדמן דוחה את ההשקעה בהתישבות קרים ואינו רואה בה פתרון; והציונים הרדיקליים דוגלים בהתישבות חקלאית בארץ ישראל בלבד, ומתכננים קונגרס בין לאומי בוינא כדי להגביר את השפעתם בתנועה ולחדש את עתונותם. שלושה קולות ושלוש מסקנות, וכולם מדברים על אותם חמשה עשר מיליון.
פולין: קהלות הספר מתאחדות
הממשלה הפולנית החליטה לאחד את הקהלות היהודיות שבערי הספר על בסיס תקנון אחיד, ובאותם ימים עצמם הוציא הועד המרכזי של התנועה הציונית בפולין כרוז בנוגע לועידה הציונית שבוורשה.
ולדבר הראשון יש פנים לכאן ולכאן. קהלות שהיו עומדות כל אחת על תקנונה ועל מנהגה תהיינה מעתה כפופות לנוסח אחד שנקבע מלמעלה; יש בזה סדר, ויש בזה גם כריכת חיי הקהלה אל מנגנון השלטון. מה הן ערי הספר הנזכרות ומה כולל התקנון אין בידיעות שלפנינו, ואין אנו ממלאים את החסר.
והמועד הקרוב הוא השלושה עשר בנובמבר, שבו יתכנס הסיים מחדש לאחר הפגרה. הממשלה עתידה להגיש שם הצעות בעניני כספים, וכן תידרש שאלת זכויותיהם של המיעוטים הלאומיים. כלומר שבתוך שבוע אחד עומדות שתי שאלות יהודיות בפולין: זו של הקהלה וזו של הזכות, האחת בפקודה של ממשלה והשניה על שלחן בית המחוקקים. ועל ההרכב החדש של הממשלה הפולנית, במדור ״העולם״ שבגליון זה.