דליקה ברכבת לוד קאנטארה

לפי העתון ׳אל אהראם׳ פרצה בשלושים באוקטובר דליקה בקרון משא שברכבת לוד קאנטארה. נהג הקטר לא עצר את הרכבת בזמן, הקרון הבוער נפל, ושאר הקרונות נפגעו. העתון אינו מדווח על אבדות בנפש.

ומי שאינו בקי בסדרי המסילה ישאל למה חשובה אותה עצירה. רכבת נוסעת אינה עומדת ברגע שהנהג מבקש בכך: הקטר מוליך אחריו שורה של קרונות כבדים, ומשנעצר הוא לפניהם הם נדחקים אליו, והבלמים שבקרונות אינם אוחזים כאחד אלא זה אחר זה מראש הרכבת ולאחוריה. קרון שאחזה בו האש בתוך שורה כזאת מסכן לא את עצמו בלבד אלא את הקרונות שאחריו ואת המטען שבהם, ומשום כך מצוה כל תקנה לעצור מיד ולהפריד את הבוער מן השלמים. במקרה הזה נעשה הדבר מאוחר, והקרון נפל בעודו בוער.

והקו ההולך מלוד אל קאנטארה הוא הקו שבו עוברים המשא והנוסעים שבין הארץ ובין מצרים; תקלה בו אינה ענינה של תחנה אחת אלא של התנועה כולה שבין שתי הארצות, שהרי אין לה דרך שניה ביבשה.

לקראת מסע העליה לרגל הכללי המתוכנן נמסרים עתה ההסדרים התחבורתיים הראשונים: הפחתות ניכרות בדמי ההפלגה מצד ועידת הים התיכון, מצד קוי האניות האמריקנים ומצד קוי צפון אירופה, וכן הקלות מיוחדות במסלות הברזל המצריות לנוחותם של התיירים.

ואין כאן עדיין אניה אחת ואין כאן מועד הפלגה אחד, אלא הדבר הקודם לאלה והוא מחיר הכרטיס. מסע של אלפי אנשים אל ארץ קטנה אינו נקבע בלוח זמנים אלא בדמי הנסיעה, ושלושה גופים הפוחתים את מחירם בעת ובעונה אחת הם שעושים מסע כזה לאפשרי. ומשום כך באות ההודעות האלה שנתים לפני המועד ולא בעונה שלפניו. ועל המסע עצמו ועל חשבונו המסחרי, במדור ״כלכלה״ שבגליון זה.