דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום שני · ב׳ בכסלו תרפ״ז · 8 בנובמבר 1926
מוסף סוף השבוע · כ״ט בחשון תרפ״ז · 6 בנובמבר 1926

שמונה עשר אלף לעבודות החורף

תל־אביב

שמונה עשר אלף לעבודות החורף

ממלא מקום ראש העיריה הביא אמש לפני המועצה את תכנית העבודות הצבוריות לחורף ואת מידת הקצוץ במשכורות, ושני הדברים באו בישיבה אחת.

לפי ההודעה שנמסרה במועצה הושג הסכם עם הממשלה, הטעון עדיין אשור, בדבר סלילתו של כביש הצפון ובדבר חלק מרחוב הכרמל. העבודות עתידות להסתים בתוך חדשים אחדים, והן תעמדנה שלושה ימי עבודה בשבוע. סכומן שמונה עשר אלף לירות מצריות.

וחלוקתו של הסכום היא עיקר הענין. שמונה עד תשעה אלפים מתוכו חלים על בעלי המגרשים הסמוכים לכבישים, ואין העיריה מתחיבת לשלמם אלא לסדר את גבייתם בתוקף החוק; ועשרת האלפים הנותרים חלים על העיריה עצמה, והיא תסלק אותם בארבע שנים מן השנה הבאה ואילך, ברבית של שמונה אחוזים. כלומר שכביש שייסלל בחורף הזה ישולם עד סוף העשור.

ובפרק המשכורות נמסרה מידת הקצוץ לפי דרגות: בדרגה הראשונה שבעה אחוזים, בשניה אחד עשר, בשלישית שמונה עשר, ברביעית עשרים, ובחמישית עשרים וחמשה. המשכורת הגבוהה שבעיריה תעמוד מעתה על עשרים ושש לירות מצריות לחודש, ואף היא במשרה אחת בלבד, והנמוכות שבהן מתחילות בחמש ומגיעות עד שמונה. סולם כזה, שבו נגרע מן הגבוה יותר מאשר מן הנמוך, אינו הקצוץ המצוי במשרד: הוא הכרעה ולא חשבון.

ושלושת ימי העבודה בשבוע הם הפרט שראוי לשים אליו לב. עבודה צבורית בשנה כזאת אינה נמדדת במה שהיא בונה אלא בכמה אנשים היא מעבירה את החורף, ומשום כך מחלקים אותה לימים ואין מעמידים בה פועל אחד ששה ימים. ועל ההלואה הממשלתית שבאה הבקר ועל חובותיה של העיריה, בשער הגליון; ועל רשימות הבוחרים, במדור ״פוליטיקה״.

דרשו בטול מס החבר ומס ההשבחה

קבוצת תושבים פרסמה הבקר על עמודי העתונות קריאה אל בני תל אביב, לדרוש מנבחריהם בעיריה את בטולם של שני מסים: מס החבר ומס ההשבחה. הקוראים מעירים כי הם עומדים במשא ומתן עם העיריה בענין זה כבר חדשים אחדים ובלא כל תוצאות, ועל כן הם פונים אל הצבור לפני הישיבה הקרובה.

ומס החבר מה הוא. לפני שנים, כשמספרם של התושבים החדשים בעיר היה עוד קטן, נחלקו בעיריה המשמרים והליברלים בשאלה אם ליתן זכות אזרח לבאים החדשים; ומתוך פשרה נקבע בחוקת תל אביב שכל תושב חדש חיב ליתן את חלקו ברכוש הצבורי של העיר, עשר לירות מצריות דמי חבר. הקוראים טוענים שימים רבים עברו מאז, שבזכותם של אותם תושבים חדשים גדלה העיר ומאות איש השקיעו בה את רכושם, ושמי שבא עתה לבנות לו דירה משלם את כל המסים ועוד עשר לירות על גבם.

ומס ההשבחה הוא מס חדש ואינו נהוג אלא במקומות מועטים. העיריה החליטה להטילו על חברי שכונת הצפון, הנבנית במקום שלא היה מיושב עד עכשיו, מתוך הנחה שסלילת דרכים ונטיעת גנים שם תעלה את ערך הקרקע. על כך משיבים הקוראים שבעלי מגרשים שלא התישבו עדיין על מגרשם, ומחיר המגרשים הולך ויורד, ישלמו מס על ערך שלא בא לידם; ומוסיפים כי חברי שכונת הצפון נתנו מאדמתם מגרשים צבוריים בשעור שלא נתנה שום שכונה אחרת בעיר.

והנהלת העיריה משיבה על כך שתי תשובות: שאין המס מוטל על חברי השכונה בלבד אלא גם על בעלי האחוזות הגדולות שבצפון, ושבכספי המס יטעו גנים וגנות לטובת חברי השכונה עצמם. הקוראים אינם מקבלים את התשובה הראשונה ואומרים שאם יש בצפון בעלי שטחים גדולים, עליהם לבדם יש להטיל את המס.

חיפה

התפטר מנהל סניף ׳הדסה׳

מנהל סניף ׳הדסה׳ בחיפה, שהוא גם רופא ראשי למחלות עינים, הגיש את התפטרותו, וההנהלה קבלה אותה.

לרגל ההתפטרות נאסף כל הפרסונל העובד במוסדות ׳הדסה׳ שבעיר, וקבל שורה של החלטות. האספה הביעה את צערה ואת התמרמרותה על ההתפטרות; הביעה למתפטר את רחשי רצונה על יחסו הטוב, כמנהל וכרופא; ומצאה כי פרישתו מן המוסד גם כרופא פרטי היא אבדה גדולה לצבור הפועלים ולדלת העם, שלא תהיה להם עוד האפשרות ליהנות מידיעותיו הרפואיות. ולבסוף הביעה את צערה על כך שההנהלה קבלה את ההתפטרות.

ושני דברים ראוי להבחין ביניהם. התפטרותו של מנהל מוסד היא ענינו של המוסד, ואפשר למלא את מקומו בחודש; אבל רופא מומחה למחלות עינים שחדל לקבל קהל אף במשרדו הפרטי הוא חסרון שאין לו תקנה מקומית, שהרי מספר המומחים בעיר הזאת מעט, ומחלות העינים מצויות בה דוקא בשכבות שאין בידן לנסוע לירושלים. על כך עמדו העובדים בהחלטתם, ולא על עצם המנוי.

שמו של הרופא בא בעמוד שלפנינו בכתיב שאינו קריא דיו, ואין אנו מדפיסים אותו.

העיריה מזמינה הצעות לתעלות מים

עירית חיפה פרסמה הזמנת הצעות לבנין תעלות למים בשלושה מקומות בעיר, והמועד האחרון להגשתן הוא האחד עשר בנובמבר.

והזמנת הצעות אינה עוד עבודה אלא קביעת מחיר. העיריה מפרסמת את מידות העבודה ואת מקומה, הקבלנים נוקבים סכום, והנמוך שבהם זוכה; ובדרך זו נמנעת, לפחות להלכה, מסירתה של עבודה צבורית לפי הכרות. מועד קצר להגשה מצמצם את מספר המציעים, ויש בו צד שכנגד.

מאה וחמשים קוני מגרשים והחברה מוינה

סופרנו בוינה מודיע כי מאה וחמשים קוני מגרשים שמסביב לחיפה התארגנו לפני זמן לשם התחלת עבודת בנין, ובראשם ועד בן ארבעה אנשים ובהם מהנדסים. הועד בא בדברים עם חברת בנין אחת בוינה, הרוצה להשקיע מאה אלף לירות בבנין בתיהם של אנשים אלה בארץ, כלומר לתת לכל בונה הלואה כדי מחצית מהוצאות הבנין.

אל אותה התאגדות נספחו אף קוני מגרשים בגליציה ובבולגריה. החברה מודיעה כי תשלח תחילה ועדת מומחים לארץ ולא תתחיל בעבודתה עד שתשוב הועדה. רוב האנשים, כך נמסר, הם מאלה הרוצים לבלות בארץ את ימי חייהם האחרונים בשלוה, ומהם הרוצים לעסוק בנטיעת פרדסים. בשעת בקורו בוינה נשאו ונתנו עם הקולונל קיש, והוא הבטיח לתמוך בהם ככל האפשר.

משפטם של בעלי הצריפים נדחה

ששה מבעלי הצריפים שבאחד מרבעי העיר נתבעו לדין לפי תביעת המשטרה בענין הרחבת צריפיהם. הנתבעים באו במועדם אל בית הדין, ואולם כשהחל המשפט להתברר לא היה בידי הטוען מצד המשטרה להגדיר את התביעה בדיוק, ואחדים מן הנתבעים הודיעו כי לדעתם נתבעו בטעות. מהנדס העיריה, שהוזמן כעד, לא היה יכול לאשר את האשמות. הוצאת פסק הדין נדחתה, ולפי המסירה יפורסם רק לאחר אשורו של מושל המחוז.

  • נמסר כי אדם הותקף במגרש הספורט האנגלי שבין המושבה הגרמנית ובין בת גלים. המתנפל הוציא אקדח וירה ארבע יריות, שלוש מהן החטיאו ואחת פגעה בשריר רגלו של הנתקף; המתנפל נמלט, ובתרבוש שהשאיר במקום נמצא שמו, והמשטרה מקוה לתפשו בעזרת זה. שמות הנוגעים בדבר באים בעמוד שלפנינו באותיות ראשונות בלבד ואין אנו מדפיסים אותם.
  • במרכז המסחרי נגנבו בזמן האחרון כשלושת אלפים שקים ריקים. המשטרה ערכה חקירה ועצרה אחד הפועלים העובדים בבניני המרכז, וכן אחד החנונים שקנה ממנו את השקים ובמקומו נמצאו שקים; הפועל הודה ושוחרר בערבות עד שיתברר משפטו.
  • פועל שעבד בבנינו של בית החרושת לסיגריות שמחוץ לעיר נפצע, הובל מיד אל המרפאה ושם נתנה לו העזרה הרפואית, ומצבו הוטב. סבת הפגיעה אינה נקראת בבירור בעמוד שלפנינו.
  • ובליל שבת נתפש בשכונה שבתוך העיר אדם שעמד לגנוב מאחד הבתים; השכנים העירו את השוטר שהיה בקרבת מקום, הוא אסר את הנתפש ומסרו לידי אחד השומרים, ובדרך נמלט האסיר. ביום השני עלה בידי השוטרים לתפשו, ולפי המסירה הוא גונב תרנגולות שנדון אשתקד למאסר ארבעה חדשים.

עפולה

העיר שעל הצומת

עפולה יושבת על צומת הדרכים החשוב שבארץ, ואחד עשר אלף דונם אדמה לישוב חקלאי מקיפים את השטח המוקדש לבנין העיר.

הכבישים והמסלות שסביבה הם כל נמוקה. הציר נצרת, עפולה, ג׳נין, שכם וירושלים עובר בה, ועמו כביש חיפה; ומסלת הברזל ההולכת מקאנטארה אל לוד ואל חיפה ואל צמח ואל דמשק עוברת לידה. העמק העברי שמסביב אינו מפותח עדיין במידה הדרושה, ואולם מקום שכל הדרכים נפגשות בו אינו צריך לבקש לו טעם אחר.

הגרעין הראשון שבא אל המקום הם יהודים מערים זעירות, רובם מפולין: סוחרים, בעלי מלאכה ובעלי בתים. כמאה וחמשים בתים בנויים והולכים ונבנים, וששה קילומטרים של כבישים מאחדים את חלקיה המפוזרים של העיר החדשה ומקשרים אותה אל אדמתה החקלאית. ארבעה קילומטרים של צנורות הם רשת הספקת המים הזמנית, וקדוחים עמוקים מספיקים מים לשתיה ולבנין.

ומה שיש בה עתה אינו עיר ואינו מושבה. בית מלאכה מיכאני לתקון מכונות, בתי מלאכה לנפחות ולנגרות, טחנת קמח חדישה, תעשית קרח, סנדלרים, רופאים, רב, קצבים ופקידים, בית מלון ומסעדות; וכולם חיים מבני העיר ומבני הסביבה, ואף הערבים השכנים באים לעתים בקרונות אל העיר וקונים בה כדי מה שהם מוציאים. ובצד זה משק זעיר של בתים ושל צריפים, וכחמשים פרות שהרועה מוליך אותן אל המרעה, ואלפי דונם אדמה הנחרשים.

ומצב הבנין קשה: יש שהפסיקו לבנות ועומדים באמצע, ויש שאינם פותחים כלל. על תנודתו של מצב העבודה במקום, במדור ״כלכלה״ שבגליון זה; ועל עבודות התעול הגדולות שבסביבה ועל היתוש, במדור ״מדע וטבע״.

מקורות לידיעה

  • ׳הארץ׳, 8 בנובמבר 1926, עמוד 1
  • ׳הארץ׳, 8 בנובמבר 1926, עמוד 2
  • ׳הארץ׳, 8 בנובמבר 1926, עמוד 3
  • ׳דבר׳, 8 בנובמבר 1926, עמוד 1
  • ״פלשתין בולטין״, 8 בנובמבר 1926, עמוד 1
  • ״פלשתין בולטין״, 8 בנובמבר 1926, עמוד 3