ממשלת ארץ ישראל פירסמה פקודה חדשה הנושאת את השם "פקודת עניני המשפט של הכתר, 1926". הפקודה מגבילה באופן ניכר את זכויות תושבי הארץ לתבוע את הממשלה בבתי הדין האזרחיים, ומעוררת ביקורת חריפה בעיתונות ובחוגים המשפטיים.
על פי הפקודה, לא ניתן יהיה להגיש תביעות רכוש ונזיקין נגד ממשלת המנדט אלא באישור מוקדם של היועץ המשפטי לממשלה. הגבלה זו, הקיימת בדין הבריטי, מיושמת כעת לראשונה בארץ ישראל.
עורכי דין עבריים וערביים כאחד מביעים חשש כי הפקודה תפגע ביכולת האזרחים לקבל פיצוי על נזקים שנגרמו על ידי רשויות הממשלה, ובפרט בנושאי קרקעות ובנייה.
ועד העשרים דחה אוטונומיית חינוך
ועד העשרים דחה בהצבעתו את ההצעה למתן אוטונומיה לזרם הפועלים בחינוך. ההחלטה עוררה תגובות זועמות במחנה הפועלים, שרואה בכך פגיעה בזכות הבסיסית של ציבור העובדים לחנך את ילדיו על פי השקפתו.
נציגי אחדות העבודה והפועל הצעיר הודיעו כי יפנו להנהלה הציונית בלונדון בערעור על ההחלטה. הם טוענים כי החינוך הכללי אינו משקף את ערכי העבודה והשוויון.
ועד העשרים, המשמש כגוף מייעץ למנהל החינוך, טען כי אחדות מערכת החינוך העברית חיונית בתקופה זו, ושפיצולה לזרמים יפגע באיכות הלימוד.
גדוד העבודה: הפילוג הושלם
לאחר הצבעה של 315 נגד 205, שבה דחה גדוד העבודה כל פעילות פוליטית מטעם הגדוד, עזב השמאל (פועלי ציון שמאל) את המסגרת באופן רשמי.
מרכז חדש בן שבעה חברים נבחר לניהול הגדוד. המרכז החדש מבטא את הזרם שדוגל בריכוז הגדוד בעבודה, בנייה ובחקלאות, ללא מעורבות פוליטית מפלגתית.
הפילוג נתפס כמכה קשה לאחדות תנועת הפועלים. נציגי ההסתדרות הביעו צער על הפיצול, אך ציינו כי הגדוד ימשיך לפעול במסגרת הציונית הכללית.
ועדת ססיל: הרחבת מועצת חבר הלאומים
ועדת ססיל, שמונתה לבחון את הרכב מועצת חבר הלאומים, הציעה להרחיב את מספר החברים הבלתי קבועים לתשעה, עם תקופת כהונה של שלוש שנים לכל מנוי.
ברזיל דוחה את הפשרה ומתעקשת על מושב קבוע. נציג ברזיל הבהיר כי ארצו לא תסתפק במושב בלתי קבוע, ואם לא תיענה דרישתה, תשקול לפרוש מהארגון.
כניסתה של גרמניה לחבר הלאומים צפויה בספטמבר. הצעד ייחשב כסימן לנורמליזציה של יחסי גרמניה עם מעצמות אירופה, שמונה שנים לאחר תום המלחמה.