מן העולם
מריבה על תהילת טיסת הקוטב
הוויכוח על ראשוניות טיסת ה"נורגה" ההיסטורית מעל הקוטב הצפוני אינו דועך גם חודש לאחר נחיתת הספינה באלסקה.
רואלד אמונדסן, הנורבגי הנודע שכבש את הקוטב הדרומי בשנת 1911, ולינקולן אלסוורת', הסייר האמריקני, טוענים כי הם שתכננו את המסע ומימנו אותו. אולם אומברטו נובילה, המהנדס האיטלקי שתכנן את הספינה והטיס אותה, טוען לחלק שווה בתהילה.
מוסוליני מנצל את הפולמוס בצורה גלויה לתעמולה לאומית. הדוצ'ה הזמין את נובילה לרומא לטקס כבוד רשמי, ובעיתונות האיטלקית מוצג המהנדס כגיבור לאומי ממדרגה ראשונה.
מבחינה טכנית, הספינה "נורגה" היא מסוג ספינת אוויר חצי קשיחה: שלד פנימי חלקי נותן לה יציבות, בעוד מעטפת הגז הקלה מאפשרת עלייה. מנועי בנזין אחדים הניעו אותה במהירותה הנמוכה, ובקור העז של אזור הקוטב נאלצו הטייסים להתמודד עם קפיאת מכשירי הניווט ועם כובד הקרח שנצבר על המעטפת.
מן השמיים
מחר יום הקיץ הארוך ביותר
מחר, יום ב' 21 ביוני, יחול יום הקיץ הארוך ביותר בשנה, היום שבו השמש מגיעה לנקודתה הצפונית ביותר.
בארץ ישראל יימשך אור היום כחמש עשרה שעות. השמש תזרח בשעות הבוקר המוקדמות ותשקע סמוך לשעה שמונה בערב. הפלח הערבי והחקלאי היהודי כאחד מנצלים את שעות האור הארוכות לעבודת השדה, ובפרדסי השרון ניכרת פעילות מוגברת בשעות הבוקר המוקדמות.
התופעה נובעת מנטיית ציר כדור הארץ ביחס למסלול סיבובו סביב השמש. בקיץ נוטה חצי הכדור הצפוני לעבר השמש, ולכן קרני השמש פוגעות בו בזווית תלולה יותר ובמשך שעות רבות יותר. בחצי הכדור הדרומי, להפך, שולט כעת החורף הקר.
פינת החי
הצרצר: נגן הקיץ הארצישראלי
בערבי הקיץ החמים, כשהחום נרגע מעט ואוויר הלילה מתמלא לחות ים, נשמע קולו של הצרצר מכל פינה בארצנו: מן הפרדסים שבשרון, מגדרות האבן שבירושלים, ומשדות העמק.
הצרצר אינו משמיע קול מגרונו כמו הציפור. הזכר משפשף את כנפיו הקדמיות זו בזו: על כנף אחת שורת שיניים זעירות, ועל חברתה קצה קשה הפועל כמעין קשת. כשהשיניים נגררות על הקצה, נוצר הצליל המוכר. ככל שהאוויר חם יותר, כך מהירות השפשוף גדלה והנגינה מתגברת.
הצרצר שייך למשפחת החרקים ישרי הכנף. לדברי חוקרי הטבע, הנקבה אינה שרה כלל, ואוזניה ממוקמות ברגליה הקדמיות, במקום שנראה לנו משונה. מבנה זה מאפשר לה לזהות את כיוון קולו של הזכר ולנוע אליו.
בארץ ישראל מצויים מספר מינים של צרצרים. הנפוץ ביותר הוא צרצר השדה, הניזון מעשבים ומזרעים. האיכר רואה בו לעתים מזיק קל, אך נזקו אינו גדול. במקרא נזכר הצרצר בין החיות המותרות באכילה, ובספרות התלמוד מסופר כי קולו נשמע בלילה כסימן לימות החמה.