מן העולם
פפירוס רפואי בן 3,600 שנה נחשף
פרופסור הנרי ברסטד, ראש המכון למזרח הקדמון בשיקגו, מתרגם בימים אלה פפירוס מצרי עתיק מן המאה השבע עשרה לפני הספירה, ובו מתועדות שיטות ריפוי מפתיעות ברמתן.
הפפירוס מכיל הוראות מדויקות לטיפול בשברים, בפצעים ובמחלות פנימיות. מתואר בו, למשל, שימוש בחבישות ספוגות בשמנים צמחיים לריפוי פצעים, הוראות לקיבוע עצמות שבורות בעזרת סדים מעץ ובד, ותערובות צמחיות לטיפול בכאבי בטן.
ברסטד מציין כי כמה מן ההוראות הללו מקדימות באלפי שנים שיטות שנחשבו לחידושים של הרפואה האירופית. הרופא המצרי הקדום עמד ליד חוליו מצויד בידע שנצבר במשך דורות של התבוננות ונסיון.
הפפירוס מעיד גם על מבנה מקצועי: הרופאים המצריים התמחו בתחומים שונים, כשם שהרפואה המערבית התחילה להתמחות רק במאה התשע עשרה. ברסטד מקווה להשלים את התרגום המלא עד סוף השנה.
טייס סיני טס ממוסקבה לבייג'ינג
הטייס הסיני דואזי השלים השבוע טיסה ממוסקבה לבייג'ינג, מרחק של עשרת אלפים וחמש מאות קילומטר, בשמונה טיסות ושישים ושלוש שעות באוויר.
המסלול עבר מעל הרי האורל ודרך מרחבי סיביריה הקפואים, אזורים שבהם אין כמעט שדות נחיתה מסודרים, והטייס נאלץ לנחות מדי פעם בשדות פתוחים לתדלוק ולמנוחה. הרוחות החזקות במישורים ומחסר נקודות ציון מן האוויר מסיטים את המטוס מן המסלול והופכים כל שעת טיסה למאמץ של ניווט וכוח רצון.
דואזי הודיע כי לא ימשיך לטוקיו כמתוכנן, בשל עונת הערפל המכסה את הים שבין יבשת אסיה ליפן. הטיסה נחשבת להישג מרשים בתולדות התעופה, שכן מעטים הם הטייסים שהעזו לטוס מעבר לסיביריה.
פינת החי
הזיקית, אמנית ההסתרה של ארצנו
בין ענפי העצים בגנות תל-אביב ובפרדסי השרון חיה יצירה קטנה ומופלאה, שעיניה מסתובבות כל אחת לכיוון אחר, ועורה משנה את צבעו כאילו הוטל עליו כישוף: הזיקית.
הזיקית היא לטאה מן המשפחה הנקראת בפי חכמי הטבע 'כמליאונים'. גופה מרוכך מן הצדדים כדף נייר, וזנבה הארוך מתפתל סביב הענפים כיד חמישית. רגליה בנויות בצורה מיוחדת: האצבעות מחולקות לשתי קבוצות מנוגדות, כמלקחיים, המאפשרות לה לאחוז בענפים הדקים ביותר מבלי ליפול.
אולם הפלא הגדול הוא עיניה. כל עין נעה בנפרד מחברתה: האחת יכולה להביט קדימה בעוד השנייה מסתכלת אחורה. כך רואה הזיקית כמעט סביב עצמה בלי להזיז את ראשה כלל. וכשהיא מבחינה בזבוב או בחגב, היא יורה את לשונה הארוכה, הדביקה בקצה, במהירות שהעין אינה יכולה לעקוב אחריה.
שינוי הצבע, שהפליא את הקדמונים ונזכר כבר בספרי טבע יווניים, אינו קשור דווקא לרקע שעליו יושבת הזיקית, כפי שסבורים רבים. חכמי הטבע מסבירים כי הצבע משתנה בעיקר לפי מצב רוחה של הזיקית: כשהיא רגועה, צבעה ירוק בהיר; כשהיא נרגזת או חוששת, היא מכהה ומשחירה. תאים מיוחדים בעורה, הנושאים גרגרי צבע, מתכווצים ומתפשטים ומשנים את המראה.
בארצנו חיה הזיקית בעיקר באזור החוף ובעמקים, ונראית לעתים גם בגנות הערים. היא שקטה, מתונת תנועה, ואוכלת חרקים רבים. הפלח הערבי קורא לה 'חרבאיה' ונזהר שלא לנגוע בה, אף שאין בה כל נזק לאדם.